מסע בעקבות העוני בישראל: "בשר זה רק לעשירים"

המונח המקצועי הוא "חוסר בטחון תזונתי", או בעברית פשוטה - כאלו שלא אוכלים מזון בכמות ובאיכות שהיו רוצים. זה לא רעב של מדינת עולם שלישי, אבל הם עדיין הולכים לישון על בטן ריקה. לפי נתונים מדאיגים שפרסם השבוע הביטוח הלאומי, כמעט 20 אחוזים מתושבי מדינת ישראל סובלים מכך. "בשר זה לעשירים", מספרת אחת האמהות

האנשים שלא אוכלים מספיק מזון ושסובלים מ"חוסר ביטחון תזונתי" לא רוצים שנרחם עליהם, אלא רק שנבין את מלחמת הקיום שלהם: יום יום הם מתלבטים איפה בסדרי העדיפויות מכניסים גם את האוכל. "אני שמחה לפחות שהילדים שלי אוהבים את מה שאני מכינה, כי זה מה שיש. הם יודעים שבסופו של דבר זה מה שיש. בשר זה לעשירים", משתפת הודיה ג'מיל, אם לארבעה ילדים המתגוררת בתל אביב.

השבוע פרסם הביטוח הלאומי נתונים של מחקר גדול שנוגע לצורך הבסיסי ביותר שלנו - האוכל. מהמחקר עולה שבישראל האזרחים מודאגים לא רק מביטחון לאומי, ביטחון אישי או ביטחון תעסוקתי, אלא גם הביטחון התזונתי מדאיג אותנו.

הדוח מגלה כי 81 אחוזים מהאוכלוסייה אינם סובלים מביטחון תזונתי, תשעה אחוזים סובלים מאי ביטחון מסוים, שמונה אחוזים העידו כי הם סובלים לפעמים מרעב ושני האחוזים הנותרים הם אלה שסובלים מאי ביטחון תזונתי חמור. הנתון האחרון אומר ששני אחוזים מאוכלוסיית המדינה הולכת לישון רעבה מאוד.

"אשתי ואני נסתדר עם לחם ומרגרינה - הילדים לא"

"אי ביטחון תזונתי זה מצב שבו אדם לא יכול לאכול מתי שהוא רוצה את הכמות של האוכל שהוא רוצה ואת האיכות של המזון שהוא צריך. זאת הגדרה בינלאומית של האו"ם", מסביר ד"ר דניאל גוטליב, סמנכ"ל מחקר ותכנון במוסד לביטוח הלאומי. "זה נשמע נורא מעט אבל כשאנחנו מדברים על אוכלוסייה של שבעה מיליון, מדובר על עשרות אלפי אנשים", הוסיף ד"ר גוטליב.

לעצמון והודיה ג'מיל יש ארבעה ילדים. עצמון עובד כעצמאי עם משכורת לא קבועה, הודיה עבדה פוטרה לאחרונה ומתקשה למצוא שוב עבודה. אחרי השכירות, הארנונה, החשמל, המים והגנים הם מגיעים למציאות שלא הכירו מהבית. "אנחנו דואגים לילדים לארוחות הערב, זה קודם כל הם. גם אם נגמר למה שהם ילכו לישון רעבים? אני ואשתי עוד נסתדר עם לחם עם מרגרינה", מספר עצמון.

"בשבילי אין מקרר בבית"

במשפחה של ג' ו-ד' בעפולה, שני בני הזוג עובדים. כשלא עמדו בתשלומים, עוקל חשבון הבנק שלהם והסכום שנשאר בסוף אפילו לא קרוב להאכיל משפחה עם שלושה ילדים. האם ג': "רוב הזמן אני משאירה אוכל לילדים ומה שנשאר להם בצלחות אני פשוט הולכת למטבח ואני אוכלת אחריהם, זה לא עד כדי כך מפריע לי עם עצמי. יותר מפריע לי אם אני שומעת שהילד שלי קורא לי למיטה ואומר 'אימא אני רעב. אני רוצה לאכול'".

"במצב הזה אני מתחילה להמציא לו סיפורים שזה לא בריא לאכול לפני השינה ואחר כך תכאב לו הבטן בבוקר והוא יכול להקיא" מעידה ג'. "גם ילד מבין בסוף, עד כמה אפשר לספר סיפורים כאלו לילד", הוסיפה. "אני אוכל פעם אחת במפעל כשאני עובד משמרת. זהו. אני לא יכול לחשוב לבוא הביתה לפתוח את המקרר ולקחת אוכל של ילד. בשבילי אין מקרר בבית", סיפר ד', בעלה של ג'.

במספר מרכזים ברחבי הארץ, כמו בארגון "לקט ישראל" ברעננה, מכינים בכל בוקר 7,500 סנדוויצ'ים. "אנחנו מקבלים פניות מבתי ספר שאומרים לנו שילדים רעבים. יש הרבה ילדים שמגיעים בבוקר בלי אוכל. ההורים לפעמים יוצאים בשש בבוקר לעבוד, אבל ילד לא יכול לחכות עד הצהריים לאכול - הוא רעב. אז הם מבקשים אוכל מאתנו", מספרת אחת המתנדבות במקום.

עדנה, אם לארבעה מלוד, מייצגת את אלה שרגע אחד הם מעמד ביניים ורגע אחר כך כבר מחשבנים כל שקל. "אנחנו כל החיים שלנו עבדנו ואני עובדת ובעלי גם עבד", היא מעידה. "אחרונה הוא פוטר. לא תמיד המצב שלנו היה ככה, המצב שלנו היה טוב ,אבל מה לעשות המשכורת לא עולה. היום אני לא יכולה להרשות לעצמי, חייבים לחיות עם מה שיש".

רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לפייסבוק רשת