האנשים שחיים מהזבל של תושבי ירושלים

חייהם של מאות בני אדם תלויים באשפה שזורקים תושבי ירושלים. מדי יום הם מגיעים למטמנה באבו-דיס, ומחפשים כל דבר שיכול לעזור להם לשרוד - אוכל או חלקי מתכת שאפשר למכור. גם בסיפור הזה ישראל והרשות הפלסטינית מפנות אצבע מאשימה אחת לעבר השנייה. דפנה ליאל עם התמונות העצובות

התמונות הללו לא מגיעות ממדינות העולם השלישי. הן צולמו מגבעות היישוב קידר, הצמוד למעלה אדומים - מרחק של פחות מעשר דקות מירושלים.

זוהי המטמנה של אבו דיס. מדי יום מגיעות לכאן משאיות עמוסות באשפה מרחבי הבירה וסביבתה. בשעה 16:00, כשעובדי המטמנה עוזבים - המקום שוקק חיים.

עשרות נשים, זקנים וילדים מהשבט הבדואי ג'הלין המתגוררים בגבעות הסמוכות, מחפשים אוכל שנזרק, מטבעות או משהו שאפשר למכור. כל דבר שיכול להקל במקצת על המצוקה.

חיים כמו בימי הביניים

מעבר לסכנה התברואתית - מדובר גם בסכנה בטיחותית. הילדים רצים בין הטרקטורים והמשאיות ובמקרים מסוימים גם עולים עליהם, משום שהם רוצים להיות ראשונים למצוא את "האוצר".

בסוף היום הם מעמיסים את השקיות על החמורים וחוזרים הביתה - לפחונים. חיים בתנאים שמזכירים את ימי הביניים. שואבים מים מהבאר בלי חשמל ותשתיות חיוניות.

אנשי השבט נופלים בין הכיסאות מכיוון שהם ממוקמים בשטח C. הם אמורים לקבל שירותים אזרחיים מהרשות הפלסטינית, אבל שם מתנערים מהם בשל העובדה שמבחינה ביטחונית ישראל היא שאחראית על השטח.

עשרות מהם מועסקים בעירייה ובמטמנה, אבל מאות לא מביאים הביתה אפילו שקל אחד - שכן אינם חלק ממערכת הרווחה בארץ.

תגובת מתאם פעולות הממשלה בשטחים והמנהל האזרחי: "אנו פועלים שיפור תנאי המחייה של הבדואים ביהודה ושומרון ומתכננים להעבירם ליישובי קבע באזור מצפה יריחו". עוד נמסר כי "לאחרונה יושבו 155 משפחות בבתי קבע באזור עזריה. התכנית הוצגה לראשי השבט וקיבלה את ברכתם העקרונית".