פריצת דרך בחקר המקרא: פוענחה הכתובת העברית הקדומה ביותר

לפי החוקר פענוח הכתובת מלמד כי ממלכת ישראל הייתה קיימת כבר במאה ה-10 לפני הספירה, ולפחות חלק מספרי המקרא נכתבו מאות שנים לפני התפיסה המקובלת כיום במחקר

שבר החרס המקורי שנמצא בחפירות (אוניברסיטת חיפה)

פריצת דרך בחקר המקרא שמאירה באור חדש את המועד שבו נכתב התנ"ך: פרופ' גרשון גליל מהחוג למקרא באוניברסיטת חיפה פענח כתובת מהמאה ה-10 לפנה"ס (ימי מלכותו של דוד) והוכיח כי מדובר בכתובת עברית, מה שהופך אותה לכתובת העברית הקדומה ביותר.

המשמעות: לפחות חלק מספרי המקרא נכתבו מאות שנים לפני המועד המקובל כיום בחקר המקרא וממלכת ישראל הייתה קיימת כבר בתקופה זו.

הכתובת עצמה, שנרשמה בדיו על גבי חרס בצורת טרפז בגודל של 16.5X15 ס"מ, נמצאה לפני כשנה וחצי בחפירות שערך פרופ' יוסי גרפינקל בחורבות קאיפה שליד עמק האלה. הכתובת תוארכה למאה ה-10 לפנה"ס, תקופת שלטונו של המלך דוד, אולם השאלה באיזו שפה נכתבה הכתובת נשארה פתוחה ועד כה הכתובת לא פוענחה ולא הובנה, כך שלא ניתן היה להוכיח אם מדובר בעברית או בשפה מקומית אחרת.

הפענוח של פרופ' גליל מעיד כי מדובר אכן בעברית וזאת לפי שימוש בפעלים ייחודים לשפה העברית ותוכן ייחודי לתרבות העברית, שלא היה מקובל בתרבויות האחרות באזור. "הטקסט הוא טקסט סוציאלי הכולל התייחסות לעבדים, אלמנות ויתומים", הסביר פרופ' גליל.

רגישות מיוחדת למצבם של החלשים

"הוא כולל פעלים שהיו אופייניים לשפה העברית כמו ע.ש.ה או ע.ב.ד, אבל נדירים מאוד בשפות האחרות באזור. מילים ספציפיות שמופיעות בטקסט כמו 'אלמנה' אופייניות לעברית ונכתבות בצורה שונה בשפות המקומיות האחרות".

לדבריו, מרגע שמקבלים את הפענוח שלו, הכתובת הופכת לכתובת העברית הקדומה ביותר והיא מעידה על יכולת כתיבה בעברית כבר במאה ה-10 לפנה"ס, זאת בניגוד לתפיסה המקובלת כיום בחקר המקרא לפיה בתקופה זו לא הייתה יכולת כתיבה בעברית ולכן לא ייתכן כי התנ"ך - או ספרים ממנו - נכתב בתקופה קדומה זו.

באשר לתוכן עצמו, הרי שמדובר במסמך סוציאלי שמחברו מגלה רגישות מיוחדת למצבם של החלשים בחברה. הכתובת מעידה על קיומם של זרים בחברה הישראלית כבר בתקופה קדומה זו וקוראת לתמוך בגר.

הכתובת מבקשת גם לדאוג לאלמנות וליתומים וקוראת להתערבות המלך - שהיה בתקופה זו גורם מאזן שאמור לבלום את חוסר השוויון בחברה. הכתובת דומה בתוכנה לכתובים מקראים שמופיעים בישעיה א', י"ז; תהילים פ"ב, ג'; שמות כ"ג, ג' ועוד, אולם ברור שהיא איננה העתקה של טקסט מקראי כלשהו.

לפי פרופ' גליל, יש לקרוא את הפעלים בלשון רבים ציווי. הטקסט על פי פענוח והשלמות של פרופ' גליל:

אל תעשו (כזאת) ועבדו את יהוה
שפטו עבד ואלמנה/ שפטו יתום וגר
ריבו עולל/ ריבו דל ואלמנה/ שקמו ביד מלך
אביון ועבד - שכו/ גר - תמכו