"היה קשה לחזור להיות אדם נורמלי"

אחת המסורות החדשות של יום הזיכרון לשואה ולגבורה הינה "זיכרון בסלון": ניצולי שואה מתארחים בבתים פרטיים כדי לספר לציבור את סיפורם. בחדשות 2 Online העברנו בשידור ישיר את אחד האירועים הללו, שהתקיים בתל אביב, עם ניצולת השואה יהודית אלרט

לשורת האירועים המסורתיים לציון יום הזיכרון לשואה ולגבורה הצטרפה בשנים האחרונות היוזמה "זיכרון בסלון", במסגרתה מתארחים ניצולי שואה ב"בתים פתוחים" ומספרים לצעירים על שאירע להם במלחמת העולם השנייה.

רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לפייסבוק רשת

"נולדתי בליטא ב-1924", סיפרה הערב (רביעי) ניצולת השואה יהודית אלרט באירוע "זיכרון בסלון" במלון "סנטרשיק" בתל אביב שצולם והועבר בשידור ישיר בחדשות 2 Online. "אבא שלי היה חייט ולאמא היה פנסיון. כשפרצה המלחמה הייתי בת 15. אני זוכרת שבאמצע הלילה באו לבית גרמני וליטאי ולקחו את אבי. הוא נכנס לחדר השינה, זרק משהו מתחת למיטה, זה היה הארנק עם הכסף. הוא הרים אלינו את העיניים, ויצא, וזו הייתה הפעם האחרונה שראיתי אותו".

"אמא נשארה עם שלושה ילדים", היא המשיכה. "אני הייתי הגדולה, אז עזרתי לה והחיים נמשכו. בגטו גרנו בחדר אחד, שלוש משפחות. בחדר הזה היו שלוש מיטות. אמא שלי, שני האחים שלי ואני ישנו יחד באותה המיטה".

"בהמשך הוציאו אותנו מהבית ולקחו אותנו למחנה ההסגר שטוטהוף", היא המשיכה. "את אמא שלי ואת אחי לקחו הצידה, ואחותי נשארה איתי. מאז לא ראיתי יותר את אמא שלי ואת אחי שהיה בן 10. אותי תמיד לקחו לעבודה, ואותה תמיד השאירו. היא הייתה קטנה ורזה".

"עשו איתנו מה שרצו", היא תיארה. "רצו לשלוח לעבודה? שלחו לעבודה. רצו שננקה בתי שימוש? אז עשינו את זה. מה שאמרו, אנחנו עשינו. לא ידענו מה להגיד, מה לעשות. ידענו שאנחנו מתחת למשטר".

"הכי טוב לנו פה בארץ"

"היה לפעמים איזה גבר גרמני שהביא לנו סנדביץ', בפנים היה משהו שנראה כמו שינקן", היא נזכרה. "הייתי מוציאה את השינקן ואוכלת את הלחם. האדם הזה נראה כמו יהודי, שחרחר, עם עור כהה. הוא סיפר שהיו לו חיים לא קלים, כי בכל מקום שבו הוא הלך, תמיד חשבו שהוא יהודי והרביצו לו. בגלל זה הוא החליט להביא לנו לחם".

בהמשך היא סיפרה על זכרונותיה מצעדת המוות. "היו הרבה יהודים ואת כולם הצעידו, ואחר כך באיזשהו מקום ירו בכולם. אנחנו ברחנו והתחבאנו אצל גוי שנתן לנו להיכנס, וככה ניצלנו מהצעדה הזאת".

אחד הנערים שנכחו בקהל שאל את אלרט כיצד השפיעה השואה על המשך חייה. "בהתחלה זה השפיע", היא השיבה. "לחם למשל היה אז ממתק. אבל בכלל, היה קשה לחזור להיות בן אדם נורמלי, לדעת מה טוב, מה לא טוב. בהתחלה היינו אומללים".

"הכי טוב לנו פה בארץ", אמרה אלרט בסיכום העדות. "זאת המדינה שלנו, זאת השפה שלנו, כל כך טוב לי. צריך להעריך את זה שיש לנו מדינה, לעשות רק טוב. ללמוד, לקבל מקצוע, לשמוע לאמא ולאבא ולחיות את החיים הטובים".

העדות צולמה בשידור ישיר ע"י תומר אילן.