"לא להאמין שניצול שואה חי ככה"

לילי בן-עמי לא ציפתה למפגש המטלטל עם מקבץ הנדבות שישב מחוץ לסניף הבנק שלה. יצחק לייבה, ניצול שואה מירושלים, ישב על כסא גלגלים והחזיק שלט עם בקשה לתרומה. היא הזדעזעה לשמוע ממנו על אורח חייו הקשה. בעקבות פוסט שכתבה על המפגש בפייסבוק, התגייסו אנשים רבים לאסוף תרומות ולעזור לו

מקבץ נדבות מהבוקר עד הלילה. לייבה, אתמול (לילי בן עמי)

יצחק לייבה, ניצול שואה מירושלים, צד אתמול (שלישי) את עיניה של לילי בן-עמי, תושבת העיר שנתקלה בו באחד הרחובות. "ראיתי אותו בכסא גלגלים, לידו היה בריסטול ובין היתר היה כתוב עליו 'אפילו 10 אגורות יעזרו', זה קפץ לי לעיניים", היא תיארה בשיחה עם חדשות 2 Online.

רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לפייסבוק רשת

"היו לו שם כל מיני ניירות", היא שיחזרה. "היה אישור שהוא ניצול שואה, והיו מסמכים על תרופות שהוא צריך ומכתב מרב שאומר שצריך לתרום לו. היה לי קשה לראות את זה, ניצול שואה שרעב ללחם ולתרופות. התחלתי לשוחח איתו".

במהלך השיחה בין השניים, שמעה לילי דברים קשים על אורח חייו של יצחק. היא החליטה, באישורו כמובן, לצלם אותו ולהעביר הלאה את המידע שנתן לה. "הוא סיפר שהמקרר שלו ריק, הוא ארבע שנים ברחוב - כל יום מתשע וחצי בבוקר עד עשר בלילה", אמרה לילי. "אין לו חשבון בנק, הוא חי מהיד לפה. אין לו שיניים, קשה לו לאכול. הלב שלי התכווץ".

"אני לא מפסיקה לקבל טלפונים ופניות"

הפוסט שפרסמה לילי בעמוד הפייסבוק שלה התפשט במהירות ברשת החברתית. "אני עדיין לא מעכלת את זה", היא אמרה. "אני לא מפסיקה לקבל טלפונים ופניות בפרטי. פנתה עורכת דין שמוכנה לעזור לו לקבל את הזכויות שלו, מתקשרים מחו"ל ורוצים להעביר לו כסף, יש קיבוצניקית שאוספת לו כסף לארון בגדים - כל זה רק מאתמול".

"פנו אליי גם מעמותה לעזרה מיידית לניצולי שואה", היא הוסיפה. "יסדרו לו מקרר, מיטה, מכונת כביסה, מוכנים להציע לו אפילו בית בחינם בתל אביב. מחר הוא כבר יוכל לראות אותה, אנחנו דואגים למישהו שיסיע אותו לשם ובחזרה לירושלים. כל מה שהוא צריך - הוא יקבל".

"רוצים לסדר לי דירה", סיפר יצחק לייבה לחדשות 2 Online. "אני צריך חדר, המטפלת שלי צריכה חדר, צריך סלון, צריך מטבח, צריך אמבטיה. כרגע, זמנית, אני מסודר".

"אני צריך לקבל מהעירייה זכויות, יש לי העתק בבית עם כל מה שמגיע לי", טען לייבה. "מהרווחה אמרו לי 'תיקח מטפלת ותקבל במקום'. אמרו לי שהם שולחים בדואר, עברו חודשים וכלום לא הגיע. כשהתחלתי לפנות לטלוויזיה ולעיתונות התעוררו שם, ושלחו מישהי לעזור לי בניירות. רק דיבורים בינתיים. אמרתי להם לפני שנה שאין לי טענות אליהם, והצעתי לגמור את זה יפה ושיחזירו לי את העובדת סוציאלית. נודע לי בדרך לא דרך שהם מתנקמים בי מאז שיצאתי לטלוויזיה ולעיתונות. אין לי מה להפסיד. הפסדתי כבר הכל".

"בכל פעם שולחים אלי מישהי אחרת", הוא הוסיף. "הם לא יודעים מה הם עושים. אני לא יכול לבוא בטענות לזו שהייתה אצלי לפני שבוע, שרוצה להתחיל את הסיפור שוב מחדש. בחודש הבא אני בן 75. סך הכל כמה ניצולי שואה נשארו כאן? זה מה שרוצים, את הכסף שלנו? את כל הדירות בונים פה עם מה שאנחנו מפסידים".

מעיריית ירושלים נמסר בתגובה: "בשל היעדר כתב ויתור סודיות וצנעת הפרט אנו מנועים ממתן פרטים מקיפים באשר למצבו של מר לייבה. עם זאת, מר לייבה מוכר לשירותי הרווחה, זכויותיו מוצו במלואן והוא מקבל את כל הסיוע המגיע לו ואף מעבר לכך. בנוסף, העירייה נמצאת עמו בקשר רציף ותמשיך לעשות כן".