לאחר המחאה: מסע במוקדי הקיפוח ברחבי הארץ

אחרי הפגנות הזעם הסוערות בירושלים ובתל אביב, יצאנו לסיור בשכונות בהן מתגוררים בני העדה האתיופית בחדרה ובראשון לציון. התושבים מספרים על שנים של קיפוח והזנחה וטוענים שיש מה לעשות כדי לשנות את התמונה

יממה לאחר המחאה הגדולה, נכנסנו לפאבלה של חדרה בשכונת הסלע בעיר, יחד עם הפעיל החברתי יצחק אדגואיצ'ו המתגורר במקום. התושבים מכנים את השכונה "הגטו", אחרי שהופרדה באמצעות חומה.

רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לפייסבוק רשת

במהלך הביקור בשכונה ניסינו להבין את האירוע המכונן בו הוכה חייל בן העדה האתיופית על ידי שוטר, והשבר שבא בעקבותיו. "כולנו, בתור צעירי העדה, הרגשנו את אותם אגרופים הולמים בנו בפנים", סיפר יצחק. "זה מתווסף לכל היחס שאנחנו מקבלים מהממסד".

מרבית התושבים בשכונה של יצחק הם בני העדה, וההזנחה זועקת. "יש פה הזנחה איומה והיא לא מאתמול. היא קיימת שנים", טוען הפעיל החברתי, שהשתתף אתמול בהפגנה בתל אביב. "כולם פה משלמים ארנונה ומסים. הרוב פה עובדים. הנחל הקטן שצמח פה במגרש המשחקים זה ביוב שזורם".

יצחק הוא יליד המקום, בן 28 בוגר תואר שני, מלח הארץ. למרות יכולותיו הגבוהות, הוא ממלצר כיום בקייטרינג. "אנשים מצפים שאני אהיה הפושע, המתפרץ הפורץ הבור ועם הארץ הזה שרק יודע קללות ותו לא", הוא מציין.

הגיאוגרפיה כמעט לא משנה, הדמוגרפיה היא הקובעת. גם שבי ממו מראשון לציון, בדיוק כמו יצחק מחדרה, מתגורר בשכונה שבה כמעט כולם אתיופים. גם הוא היה שם אתמול בכיכר רבין. גם הוא מדבר במונחים של אפליה - כמו כולם. "מתייחסים אליך כמו זבוב", מסביר ממו. "במיוחד המשטרה, הממסד. אם זה בחינוך ואם זה בממשלה. כולם מזלזלים בך".

"כולנו הרגשנו את האגרופים" (חדשות 2)

אחוזי הזכאות לבגרות נמוכים במיוחד

לדבריו, שחור נתפס כעבריין עבור המשטרה. "המשטרה צריכה להגן עליי ועל הילדים שלי", הוא מציין. "ילד שרואה משטרה רץ, הולך להתחבא".

שיעור הזכאות לבגרות בקרב בני העדה האתיופית בשנת 2013 הוא 41% - נמוך ב-13.5% מכלל התלמידים היהודים. "הם בקושי מסיימים 12 שנות לימוד", אומר סמואל טסאו. "אין בשכונה שלי אף אחד שעשה בגרויות מלאות וסיים 12 שנות לימוד".

אחוזי הפשיעה בקרב בני העדה גבוהים באופן יחסי, כך גם שיעור הנשירה מהצבא. לדבריהם של בני העדה לכישלון הזה יש הרבה אבות: בעיות בחינוך, הדרה, היעדר שילוב וגם גזענות מובנית - כזו שלמדו לחיות איתה 30 שנה ועכשיו אומרים לה "לא עוד".