בריונות נערות: מחרם ברשת ל"כיפה אדומה"

חוקרי נוער, עובדים סוציאלים ומומחים לא מופתעים מהאישום שהוגש השבוע נגד בנות 12 שתכננו לדקור תלמידה. הם כבר מזמן רואים עלייה באלימות בקרב נערות: "זה מתחיל בחרם ומגיע לאלימות, והמערכת לא נערכה לכך"

תופעה מתרחבת, אילוסטרציה (חדשות 2)

כבר ארבעה חודשים שהילה (שם בדוי) סובלת מסיוטים. מאז הותקפה על ידי ארבע תלמידות בית ספרה, מפחדת הנערה בת ה-15 ללכת לבד ברחוב והיא מסתגרת בביתה. לרגע אחד היא לא דמיינה שחילופי דברים ב"וואטסאפ" בעקבות ויכוח על לבו של בחור יסתיימו בחבלות גופניות וצלקות נפשיות.

רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לפייסבוק רשת  

הבנות, כך מעידה הילה, חיכו לה בגן ציבורי לאחר יום הלימודים, במה שהתברר כמארב מתוכנן. תוך זמן קצר היא מצאה את עצמה תחת מתקפה משולבת: משיכות שיער, בעיטות בבטן ואגרופים בראש עד זוב דם. "זה היה מזעזע", אומר דני (שם בדוי), אביה של הילה. "הן התנהגו כמו עברייניות".

בני משפחתה של הילה, שמטופלת על ידי גורמים מקצועיים, נמצאים לידה כל הזמן ומביעים דאגה לא רק מהמקרה הפרטי הכואב שלהם, אלא מהתופעה. "לבנות אין מושג מה יכול לקרות מההתכתבויות האלו. זה הכול על רקע של 'הוא אמר לי ככה', 'היא אמרה לו ככה', משהו שקשה לתפוס. זו המכה הכי גדולה של בני הנוער כיום, הם לא מבינים שלמילים יש כוח", מדגיש דני.

מגמה של הסלמה

"יש תחושה של מגמת הסלמה של אלימות בקרב בנות", מודה רס"מ אלונה כהן, חוקרת נוער בתחנת מסובים, שחקרה בין היתר את הפרשה שהסתיימה בהגשת כתב אישום השבוע, ובמרכזה ילדות בנות 12 ממרכז הארץ שתכננו לרצוח תלמידה מבית ספרן. "מעל לעשור שאני חוקרת נוער, ואפשר להגיד שאירוע כזה לא היה מתרחש לפני חמש או עשר שנים", אמרה רס"מ כהן. "סביר יותר שהיינו רואים בנים שלוקחים דברים באופן קיצוני, לגבי בנות זה באמת חדש".

רס"מ כהן מוסיפה כי הופתעה מאוד מרמת התכנון של התקיפה. "הן ממש עשו לה 'כיפה אדומה'", מציינת הקצינה ומשחזרת את השתלשלות האירועים: "התכנון היה שבסיום יום הלימודים הן יפגשו ל'מכות', שתי בנות יעמדו מאחורי עץ, וכשהשלישית תצעק מילת קוד הן ייצאו, ידקרו אותה 3 פעמים וישאירו אותה בתעלה בפרדס".

גם על טשטוש הראיות, מספרת רס"מ כהן, חשבו הבנות. "הן תכננו לקחת מהמנקה של בית הספר את הכפפות כדי שלא ימצאו את טביעות האצבעות ונעליים ישנות כדי להחליף ישר לאחר ביצוע העבירה", סיפרה. לאחר מכן, מספרת רס"מ כהן, הן התכוונו לקחת כסף ולברוח מהעיר למקום בו המשטרה לא תאתר אותן. "בחקירה ניתן לראות שהן מבינות מה הן תכננו לעשות ואת ההשלכות של המעשים", היא מדגישה.

מהתכתבויות ועד לרחוב

רס"מ מורן בכר, חוקרת ותיקה במחלק הנוער באשדוד, מעידה גם היא על התגברות התופעה ומוצאת קשר לשימוש הנרחב ברשתות החברתיות. "ישנן עבירות שמתחילות בפייסבוק או בוואטסאפ, ולאחר מכן עוברות לרחוב", אומרת רס"מ בכר. "ראיתי מקרים שזה מתחיל מתמונה לא צנועה שהן שולחות לחברה ומשביעים אותה שלא תעביר, ומשם אין לדעת כבר לאן זה יגיע. כל שבוע אני נתקלת במקרי אלימות ופגיעה שהחלו בצורה הזו".

לדברי ד"ר יצחק קדמן, מנכ"ל המועצה לשלום הילד, אפשר להבחין בעלייה לא רק בהיקף העבירות בהן מעורבות נערות, אלא גם בסוג העבירות. "זה כבר לא גניבה בחנות, דבר שהיה נפוץ אצל בנות, היום אנו רואים אותן מבצעות גם עבירות אלימות שהיו בעבר מנת חלקם של בנים בלבד", הוא מדגיש.

חלק מהעבירות, מוסיף ד"ר קדמן, כלל לא נרשמות במשטרה - מכיוון שהן מתרחשות במרחב האינטרנטי ולא מקבלות ביטוי מחוץ לעולם הווירטואלי. "יש מעט מאוד תיקי עבירות שנפתחו בגין בריונות רשת, המערכת המשפטית והמשטרתית עוד לא עדכנה את עצמה בתחום הזה", הוא מעיר. "זה לא פשוט למצוא את העבריין, אבל גם כאן הבנות הופכות למעורבות יותר ויותר -  הן בהיקף והן בחומרת העבירות".

קבעו למכות

את ההשלכות רואים גם בתכנית סל"ע (סיוע לנערות בסיכון ומצוקה) של ארגון ידידים, ובשיתוף משרדי הרווחה והקליטה. "הייתי רגילה לראות מקרים שבהם בנים פוגעים אחד בשני, בעוד הנערות דווקא לוקחות את העלבונות פנימה ופוגעות בעצמן", נזכרת אופיר עלוה, מנהלת התכנית.

זה מתחיל בחרם (רויטרס)

אבל בחודשים האחרונים, מספרת עלוה, התקבל מספר גדול יותר מהרגיל של דיווחים על אירועי אלימות בעלי מאפיינים דומים באזור המרכז: "במקרה אחד, הייתה נערה שחשדה שחברה שלה נפגשה עם החבר שלה. היא קבעה איתה מתחת לבניין בשכונה, ובאמצעות קבוצת הוואטסאפ ממש ארגנה 'כיפה אדומה'. מדובר במקרה חריג שבו חבורה של 8 נערות בנות 14-15 קבעו ותקפו נערה אחרת. על האירוע הזה כמו במקרים דומים אנחנו מדווחות לשירותי הרווחה ובמקומות שיש בכך צורך, ישנה גם התערבות משטרתית".

מיכל (שם בדוי), נערה בת 16 וחצי שנמצאת בתכנית סל"ע כבר שנתיים, מספרת על האלימות האלקטרונית שהחליפה את הרחוב. "יש לי חברות שמעלות תמונות לא מכובדות לרשת, דבר שגורר הערות מכל הכיוונים", היא מציינת. "בחלק מהמקרים יש בנות שמקללות אחת את השנייה ובסוף זה מגיע לכך שהן קובעות במקום ובשעה מסוימים 'ללכת מכות'. היה מקרה שראיתי בדף של חברה שקבעו להיפגש בדיזינגוף סנטר. כולן ידעו שזה יתפתח לריב. הייתה לי חברה שאפילו קיבלה צו הרחקה מתל אביב".

כעת, כחלק מהתכנית החינוכית בה היא משתתפת, היא הרבה יותר מודעת לסכנות הטמונות ברשת ולמדה להתמודד עם האתגרים החדשים. "אני משתדלת לא להעלות יותר מדי תמונות ורק לעשות לייקים", מספרת מיכל. "יש לכל אחת זרים בחשבון שלה, כאלו שצירפתי סתם אנשים כי רציתי לדבר עם מישהו שפנה אליי והיה נראה לי נחמד. אבל לאחרונה רוב החברות שלי מחקו חצי מהחברים בפייסבוק שלהן, כי אין להן עניין בחברות עם אנשים שהן לא מכירות".

משתפות גם באלימות

מבחינת סטטיסטית, מציין פרופסור יוסי הראל-פיש, ראש תכנית המחקר הבינלאומי על רווחת הנוער בבית הספר לחינוך בבר־אילן, שיעור המעורבות באלימות והצקות בקרב בני נוער אצל בנים גבוה יותר ביחס לבנות, אך אפשר לעמוד על השוני בין הקבוצות.

מסרים מסוכנים (AP)

"יש בפירוש הבדל והיום זה ניכר יותר בגלל האינטרנט", סבור פרופסור הראל-פיש. "אחד מסוגי הבריונות יותר שכיחים אצל בנות זה ענין החרם. אלימות פסיכולוגית. יותר חרם ונידוי".

יחד עם זאת, הוא מציין כי כאשר בכל זאת גולשות המריבות לפסים אלימים, התקיפות בהן מעורבות בנות הן בעלות דפוס קבוצתי יותר: "בעוד בנים הם יותר זאבים בודדים, בנות, כשהן מגיעות לאלימות יש יותר אלימות בחברותא. אפשר להסביר את זה בכך שנשים יותר משתפות, עושות דברים ביחד ומעורבות בכל הנשמה".

"מזל שזה נגמר רק במכות"

בכל הנוגע להתייחסות בתי המשפט לבריונות נערים ונערות, מעיר עו"ד גדעון פישר, כי לא ניתן לומר שיש הבדל והדבר תלוי בנסיבות ובעבירות המיוחסות בכתב האישום. "ניתן, באופן גס, לומר כי בריונות נערים מתאפיינת בעיקר באלימות מכאנית, קרי אלימות העושה שימוש בחפצים דוגמת סכינים, אקדחים, אבנים ושרשראות", מוסיף עו"ד גדעון פישר.

במקרה של נערים, מציין עו"ד פישר, הניצוצות המדליקים את התבערה הן בדרך עניינים זניחים, כמו פגיעה בכבוד או מילה לא במקום. "מנגד אלימות של בנות נוער, לא רק שהיא נדירה יותר, אלא שבמשקפיים המשפטיות היא 'רכה' יותר, קרי היא מיוחסת, בדרך כלל, כעבירות הנלוות לאלימות של בני נוער והיא לעיתים מסתכמת בהימצאות במקום ואי דיווח", הוא מסביר.

"צריכים לשים לזה סוף", מסכמת רינה (שם בדוי), אמה של הילה. "הבנות שתקפו את הבת שלי לא קיבלו שום עונש. הן הושעו לשלושה ימים מהלימודים וזהו. ההורים שלהן אפילו לא התקשרו אלינו", היא אומרת בתסכול.
 
"במשטרה הציעו לנו לתבוע אותן באופן אישי", מוסיף האב דני, "אבל אנחנו לא רוצים להיות צודקים אלא מעדיפים להיות חכמים ולשים את זה מאחורינו. מזל שזה נגמר רק במכות".