ההורים עובדים, הסבים והסבתות מטפלים בילדים

השאלה איך משלבים בין הורות לקריירה מעסיקה לא מעט זוגות בישראל. בסדרת כתבות חדשה, "הורים אובדים" שמה, אנו מביאים את סיפורן של משפחות בישראל שמתקשות לתמרן בין הקריירה למשפחה. והפעם: הסבים והסבתות מעניקים עזרה צמודה לילדיהם ומטפלים בנכדים, אוספים מהגנים, מאכילים וגם משכיבים לישון

"אין סיכוי שהייתה לי קריירה אם לא אמא שלי, סבתם של הנכדים": ההורים עובדים עד שעה מאוחרת, והצורך במציאת סידור לילדים מוביל לסידור שנהפך לנפוץ ביותר - הסבא והסבתא אוספים את הנכדים ומטפלים בהם במהלך היום.

רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לפייסבוק רשת

זו המציאות ברבים מהגנים ובתי הספר בישראל - ההורים של הילדים עובדים, מזל שיש סבתא וסבא שיבואו לקחת. "כל יום אני לוקחת אותה מהגן, כל יום יש סידור אחר, וכולם מגויסים למטרה" סיפרו קרובי משפחה שממלאים את תפקידם של ההורים בפיזור הילדים לגנים ובאיסוף מהגנים בשעות הצהריים. "מתוך 60 ילדים שיש כאן, רק חלק מההורים באים לקחת", הודתה הגננת.

יעקב וסופי, סבא וסבתא עסוקים כבר משעות הבוקר. עד לשעת הצהריים כבר הספיקו השניים להחזיר שלושה נכדים מבתי הספר הביתה, והתחילו משמרת שנייה - הפיזור לחוגים, ארוחות הצהריים והמשחק עם הנכדים. "אני יודעת מתי אני באה לבית של הבת שלי, אני לא יודעת מתי אני הולכת. אני מוכנה להיות פה 24 שעות ו-48 שעות - העיקר שיעשו את הקריירה", סיפרה סופי, "כי אני לא עשיתי את מה שרציתי בחיים שלי לעשות".

כשמחיר בייביסיטר לשעה הוא בין 30 ל-40 שקלים, העזרה מבני המשפחה שווה זהב. "בדרך כלל אני באה עם סירים, אני מביאה דברים שהם אוהבים - שניצלים, קציצות ופסטה. אנחנו משכיבים אותם לישון, מקלחים ומלטפים - אחת הנכדות צריכה שאני אלטף אותה ואחבק ואנשק, ונכדה אחרת צריכה שסבא ישכב איתה במיטה", תיארה סופי את שגרת היום.

"הסבתא היא המערך התומך שלנו"

בשש וחצי בבוקר סבתא לאה מתחילה משמרת ראשונה - יש לה שבעה נכדים ושלוש בנות. היא מחבקת, מלטפת, מאכילה ומכילה, מפזרת למוסדות הלימוד השונים - וכל זה עד הצהריים. "היא המערך התומך שלנו, בלעדיה באמת לא היינו מסתדרות, היא מאפשרת לנו לפתח קריירה בראש שקט. זו מטפלת, זה לא מישהו זר שאני משאירה עם הילדים שלי", מעידות בנותיה.

"זה לא איזה סידור שאנחנו מוצאים לילדים, צריכים לדאוג שזו דמות טובה מבחינה חינוכית ובריאותית, מבחינת דוגמא אישית וגם שתעניק חום ואהבה. סבא וסבתא אוהבים את הנכדים, לא פחות מההורים שלהם, ולכן הנכדים נמצאים בידיים טובות ואוהבות", הסבירה אנאבלה שקד, מרצה ומנחת הורים ממכון אדלר.

מערך תומך להורים כולל הרבה יותר מסבא וסבתא - לפעמים זו הדודה, לפעמים הבייביסיטר ואולי השכנה ממול - פשוט נדמה שכבר אי אפשר לבד. משפחת רוט ששוני פתרה את הבעיה - מערך תומך עם סידור שבועי , שבו כל בני המשפחה וגם השכנים מגוייסים ללוח הזמנים הבלתי אפשרי. "רגשות אשם יש כל הזמן, במיוחד בימים שאני חוזרת מאוחר והבנות כבר ישנות", סיפרה גלית.

"ההורים של האישה עוזרים יותר"

בסקר שערכה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, 56% - מעל למחצית מהסבים והסבתות - דיווחו כי הם מסייעים לילדיהם בטיפול בנכדים. בסקר נוסף שערך עבור חדשות 2 מכון "שילוב מילוורד בראון" נמצא כי 42% מההורים דיווחו כי הם נעזרים בבני משפחה נוספים בטיפול בילדים, בזמן שהם נמצאים בעבודה.

"מצאנו נתון מעניין: ההורים של האישה עוזרים יותר, וכנראה שלגבר קשה יותר לפנות להורים ולבקש עזרה", בישר ישראל אוליניק, יו"ר ומנכ"ל "שילוב מילוורד בראון".

בשבע בערב, הבת של סופי, תהילה חוזרת - לכבודנו - מוקדם מהרגיל מהעבודה. "הבית שלי זה פה, זה בטוח, אבל אני נמצאת יותר זמן בעבודה. יש ימים שלמים שאני לא רואה את הבנות - רק בסוף שבוע. הגננות לא רואות אותי הרבה, אבל הן בקשר איתי באימיילים. לפעמים כשאני באה לקחת את הילדה מהגן, היא שואלת אותי איפה סבתא".

"אני גם בן אדם, ולפעמים לא בא לי"

תהילה עובדת כרואת חשבון בכירה, כמו גם בן זוגה אבי. לשניהם ברור שלא היו מסתדרים בלי סבא וסבתא: "אני מאוד אוהבת את הקשר בין הנכדים לסבא וסבתא, אבל לפעמים כשהבת חולה ומתעוררת באמצע הלילה ומחפשת את סבא, זה מוסיף לייסורי המצפון, זה לא מקל עליך". לדברי תהילה, "יש גם ימים שאני מגיעה בשש-שבע אחרי יום קשה, כמו פקעת עצבים, ואז אחרי שהן הולכת לישון ממשיכים ייסורי המצפון - גם לא ראיתי אותן כמעט, וגם כשראיתי אותן לא הייתי הכי נחמדה".

סבתא לאה, שמטפלת כאמור בשבעה נכדים, הודתה בגילוי לב שהסיוע לא תמיד קל עבורה: "קצת קשה לי, אני גם בן אדם, ולפעמים גם לא בא לי, כמו שאומרים הילדים". לדבריה, הבנות לא אומרות מספיק כמה הן מעריכות, אך הן טוענות: "אנחנו בטוחות שהיא יודעת". בצעד חריג, אחרי ארבע שנים ללא חופשים, לאה יוצאת לנופש - סוף שבוע בים המלח. "כולם בהיסטריה מי ייקח את הילדים ומי יחזיר אותם, ו מי יהיה איתם אחר הצהריים, מה הם יאכלו", תיארה לאה את ההכנות לחופשה שלה.

כל מי שיש לו עזרה צמודה צריך להודות על כך. בינתיים, רובנו נמשיך לנסות ולארגן את הטבלה השבועות ולאלתר פתרונות כדי שנוכל לדאוג לפרנסת המשפחה. תהילה, כמו הורים רבים בארץ, הודתה בפה מלא: "אני זכיתי בפיס, אין סיכוי שהייתה לי קריירה אם לא אמא שלי".