מהגיהינום לדרך חדשה: הצצה למקלט נפגעות הסחר בנשים

ט' הייתה רק בת 15 כשסבא שלה שכנע אותה לעלות לישראל "ולעבוד בסיעוד". מאז החל מסע ייסורים שהיא מנסה לשכוח. היא נמכרה לזנות וספגה התעללות והשפלה ללא הפסק. לפני 5 שנים היא נכנסה למקלט סודי ובונה מחדש את חייה: "חזרתי לעצמי. הפסקתי לפחד מאנשים". הצצה לתופעה המדאיגה של עבדות נשים בישראל והדרך הארוכה לשיקום

סוף לתמימות: נערות נמכרות לזנות, אילוסטר (AP)

במבט ראשון זה נראה כמו עוד וילה מרשימה במרכז הארץ. שתי קומות, עשרה חדרים, סלון גדול, מטבח מאובזר, חצר מרווחת ו-37 מיטות. חלקן תפוסות, חלקן מלאות - אבל כולן ספגו דמעות וסיפורים כואבים של נשים שהיו קורבנות לסחר, זנות, עבדות והתעללות. נשים שכעת מנסות למצוא מעט נחמה ולהחלים מהצלקות בדרך הארוכה לשיקום ולחיים חדשים.

רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לפייסבוק רשת

בווילה, מקלט שמפעיל משרד הרווחה, לא תמצאו אף גבר, למעט המאבטח, שמונע מכל אדם זר להתקרב למקום ומנסה לסכל ניסיונות מצד עבריינים לפגוע בהן.

אל המקום הזה הגיעה ט', כיום בת 33, לפני חמש שנים. הסיפור שלה, אחד מרבים מדי, מתחיל כשהייתה בת 15. היא עלתה לארץ לבדה מאוקראינה, לאחר שסבא שלה שכנע אותה ללכת עם גבר שטען כי ייקח אותה לישראל. "תעסקי שם בסיעוד", הבטיח לה. עד לאותו היום היא לא יצאה מעיר מולדתה, אך הלחץ של סבא לא הותיר לה ברירה והיא החלה מסע שאת אותותיו היא מנסה לשכוח עד היום.

"הייתי בת 15 - האמנתי למה שאמרו לי"

"יצאתי לדרך כשעדיין לא היה לי שום מושג שאני הולכת לעסוק בזנות", היא משחזרת בגילוי לב ומסבירה בתמימות: "אמרו לי שאני הולכת לטפל בסבתות. הייתי בת 15 והאמנתי למה שאמרו לי".

למרות שחלפו קרוב לשני עשורים מאז, ט' עדיין זוכרת בפרטי פרטים את דרך החתחתים: "נחתנו במצרים וחצינו את הגבול ברגל. באותו הרגע לא ידעתי שזה גבול, חשבתי שסתם הולכים הרבה ברגל, כי גם ברוסיה הולכים הרבה ברגל. באתי משם עם עוד כמה בנות והייתי לפעמים פוגשת בחורות שהכרתי - אין לי מושג לאן רובן נעלמו".

עם חלק מהנשים רקמה ט' קשר, שנקטע בנסיבות טראגיות. "לאחת הבנות נתנו מכה בראש והסתובבה לה הקופסה", היא נזכרת בכאב. "הם הבינו שהיא הולכת למות ואמרו שהם חייבים להיפטר ממנה, שלא תמות להם בידיים. אז שלחו אותה חזרה לאוקראינה, שם היא נכנסה לבית משוגעים ומתה לאחר זמן קצר".

רק כשהגיעו לישראל נפל האסימון ונחשפה המציאות המרה. "התברר לי שהביאו אותי לעסוק בזנות, אבל זה כבר היה מאוחר מדי", מספרת ט'. יחד עם חברותיה היא הועברה לדירה במרכז הארץ: "רק לאחר כמה שנים בכלל ידעתי שזה בבת ים". לאחר שנלקחו מהן הבגדים, הציוד והדרכון החל הסיוט הנורא. "הסבירו לנו מה אנחנו צריכות לעשות ובכינו. כל הזמן היינו חוטפות מכות", משתפת ט'.

המקום אליו גם הפחד לא מגיע

אין מוצא (חדשות 2)
בהתחלה הביעה התנגדות, עד שלבסוף נכנעה. "חשבתי שזו הדרך היחידה לצאת משם", היא מסבירה, "עד אז הייתי בכלל ילדה ולא ידעתי מה זה גבר". אך למרות ששיתפה פעולה, האלימות לא פסקה: "כשהיינו חוזרות בסוף היום הם היו סוגרים אותנו בדירה ולא נותנים לנו לצאת. הייתי מקבלת מכות והם היו מפחידים אותנו ומאיימים עלינו".

לאורך כל אותה תקופה בה עסקה בזנות, ניסתה הנערה הצעירה לברוח מספר פעמים - אך ללא הצלחה. "הם היו מצליחים לתפוס אותי ברחוב, מכניסים אותי לאוטו ומחזירים אותי לדירה נעולה", היא משחזרת. "פעם אחת אפילו איתרו את הדירה בה הסתתרתי ושברו את הדלת".

את הכרטיס שלה לחופש קיבלה, למרבה האירוניה, דווקא מתא המעצר. "הגיע אליי עורך דין בבית הסוהר והסביר לי אודות המקלט", היא מספרת. תחילה סירבה ט' לשתף פעולה מחשש שהאנשים שאמללו את חייה ימצאו אותה. רק לאחר שהרגיע אותה עורך הדין כי מדובר במקום סודי ומאובטח - היא התרצתה: "לשם, הוא אמר לי, גם הפחד לא מגיע".

למרות שראתה סוף סוף אור בקצה המנהרה, לקח זמן עד שהצליחה הצעירה לעמוד שוב על רגליה. "הייתי במצב הגרוע ביותר מזה שנים, גם מבחינה בריאותית וגם מבחינה נפשית", היא מעידה.

במשך ארבעה חודשים התקשתה לקום מהמיטה, כאשר המטפלות במקלט לא עזבו אותה: "הן נתנו לי לאכול ועזרו לי עם טיפולים רפואיים. רזיתי מאוד בגלל הדיכאון מהתקופה בה עסקתי בזנות ולא ראיתי מוצא".

"הרבה דברים פשוט לא שואלים"

מכות, התעללות וחוסר תקווה (אתר בית אבי חי)
מאז שהגיעה למקלט היא לומדת כיצד לנהל חיים עצמאיים. היא עובדת בגן ילדים כמטפלת וחולקת את מטלות הבית השוטפות יחד עם הבנות האחרות. את זמנה הפנוי היא מעדיפה להעביר עם בנה הקטן ובקריאה, ומנסה לשפר את השליטה בעברית.

עם הבנות האחרות, מודה ט', היא ממעטת בשיחות וגם לא נוטה לחלוק סיפורים מהעבר הקשה. "גם כבר שנכנסים לשיחות" היא מציינת, "לכל אחת במקלט יש הרבה כאב שהיא נושאת עמה, ולפעמים קשה מאוד להיפתח. הרבה דברים פשוט לא שואלים".

במשרד הרווחה מפעילים מספר תכניות שנועדו לסייע לקורבנות סחר בבני אדם. "מלבד המקלט לנשים שמכיל 37 מיטות, ישנן שלוש דירות מעבר עם שש מיטות בכל אחת, ובנוסף מקלט שמיועד לגברים שנפלו קורבן לסחר, לרוב לשם עבדות, תופעה שהולכת וגוברת בארץ", מסבירה ציפי נחשון-גליק, מנהלת השירות לנוער, צעירות וצעירים במשרד הרווחה.

על פי התכנון, צפוי להיפתח הוסטל נוסף שישמש בית חם לעוד 18 נפגעים. "אנחנו מקווים שזה יענה לצורך", מייחלת נחשון-גליק ומספרת על תהליך הקליטה והשיקום: "עד שהמשטרה מגדירה את אותן נשים כקורבנות סחר הן נמצאות לרוב במתקן "סהרונים" או בבתי כלא ברחבי הארץ. לפעמים אנחנו מקבלים אותן לאחר שהיו תקופה ארוכה ברחוב. אלו נשים שעברו דברים לא פשוטים בדרך כלל הגיעו לארץ בדרך לא דרך. בתכנית אנחנו מספקים להן מסגרת של 24 שעות ביממה, שכוללת טיפול וייעוץ על ידי מדריכות ועובדות סוציאליות, וגם יציאה לעבודה בשלב מתקדם יותר".

"יש מרגלת במקלט"

גם במשטרה מודעים לחומרת התופעה ומשקיעים מאמצים כדי להילחם בה. "נעזרנו בעדויות של הנשים כדי לחשוף את הרשת וכדי להכניס את האחראים לשנים ארוכות לכלא", מספר רפ"ק אדי פלינר ראש מחלק פשיעה אלימה, ביחידה המרכזית של משטרת ת"א, שליווה את הקורבנות בשלבים של הוצאתן מהרחוב.

במספר מקרים, מוסיף פלינר, נאלצה המשטרה להתמודד עם גורמים עבריינים שניסו בדרכים יצירתיות לסכל את עבודתה, לחדור למקלט המאובטח והסודי ולפגוע בנשים. "פעם אחת הכניסו לנו אפילו מרגלת למקלט", הוא נזכר ומפרט כיצד השתלשל הניסיון הכושל: "הנוהל עבד בצורה כזו שכשבוצעה פשיטה על בית בושת או מעצר, היינו ישר לוקחים את הבנות למקלט. פעם היה מספיק להרים טלפון, גם ב-3 לפנות בוקר והיו פותחים לנו, שם היו דואגים לה למקום לישון ולאוכל.

"באחד הלילות נעצרו שש בנות ולמחרת הבאנו אחת נוספת. התחלנו לחקור אותן ושמנו לב שבצורה מוזרה הן לא מוכנות לשתף פעולה. באמצעות אמצעים טכנולוגיים זיהינו שזו שהובאה בבוקר הייתה בעצם מושתלת של כמה סוחרי נשים שתפקידה היה לאתר את המקום, להעביר להם את מיקומו. מידע נוסף הגיע על כך שהיא מנסה לשכנע את האחרות שלא לתת עדות במשטרה. כתוצאה מהמקרה הזה הבנו שהמקלט נחשף והוחלט להעביר את המקלט למקום חדש".
במקרה אחר סוכל ניסיון לחטוף שתי בנות בעת שיצאו מהמקלט.

"הפסקתי לפחד מאנשים ומהחיים"

"הפסקתי לפחד מהחיים". אילוסטרציה (רויטרס)
"חשוב להבין שזה לא מקום סגור, הן יכולות לצאת אם הן רוצות יש להן זכות לחיים פרטיים, אנחנו וגורמי הרווחה רק מבקשים מהן להגיד לנו אם יוצרים עימן קשר", מדגיש פלינר. "קיבלנו מידע כי נוצר קשר בין הבנות לבין קרוב משפחה של חשודים בסחר בנשים. הן עמדו להיפגש עם מישהו שהן סמכו עליו וקיוו שהוא לא יספר לסוחרים על המפגש. הם קבעו בכיכר דיזנגוף ובעת הפגישה הגיחו לפתח שני סוחרי הנשים, וביקשו לקחת את הבנות חזרה לחזקתם. באותו שלב, הוא משחזר, זינק צוות של ימ"ר ת"א, עצר את הסוחרים ושחרר את הבנות חזרה למקלט.

את העדכונים על שליחתם למאסר של הסרסורים שאחראים לכליאתה למותם של אחרים, קיבלה ט' בזמן שהותה במקלט. "זה גרם לי לביטחון", היא אומרת ומתקשה להביע במילים כמה תורמת לה השהות במקלט.

"אני ממש לא חוששת מה יהיה בעתיד", היא מתגאה, "המקלט עזר לי ממש הרבה, גם במחשבות וגם בכוח הנפשי. אין ספק שקיים מעט חשש לקראת היציאה חזרה לעצמאות, אבל קיבלתי כלים טובים וכעת אני חזקה. זה קצת מפחיד אבל כל אחד מפחד. עכשיו לראשונה אני יכולה להגיד שחזרתי לעצמי. הפסקתי לפחד מהאנשים ומהחיים".