פתרון בחינת הבגרות בהיסטוריה א'

לא צריך לחכות לעיתון של מחר: הצעת פתרון הבגרות בהיסטוריה א' מצוות המורים של ביה"ס "לחמן בגרות ופסיכומטרי" ממתינה לכם כבר עכשיו. מיוחד לגולשי חדשות 2 באינטרנט

עניתם נכון? (חדשות 2)

הצעת פתרון: בחינת הבגרות בהיסטוריה א' - 2 יח"ל, מועד קיץ 2013 - שאלון 022115, 220

הפתרונות המופיעים בהצעת פתרון זו מובאים בתמצות בלבד. יש לפרט ולהרחיב כל אחד מהם בהתאם לדרישות הבחינה.

הצעה לפתרון בחינת הבגרות בהיסטוריה

חלק I- לאומיות
שאלה מספר 1
א. המושבה הנה צורת ההתיישבות המהווה נדבך משמעותי בעלייה הראשונה. כאשר מתבוננים בסמלה של מזכרת בתיה ניתן לראות את המאפיינים של המושבה. 
- התיישבות חקלאית - עבודת האדמה: התפיסה הייתה כי יש לעבד את אדמתה של א"י מתוך אידיאולוגיה. הגפן היה אחד מהגידולים הבולטים בתקופה העלייה הראשונה. החיטה הניצבת במרכז הסמל מוכיחה גם היא את הדגש בחקלאות כערך לאנשי המושבה. כלל יש התייחסות לשני סוגי הגידולים, פלח'ה (צבואה - חיטה ) ומטעים (גפן ופרי הדר בתמונה).
- בית פרטי - משק פרטי: בית קרקע, הבתים היו פרטיים קרי, כל איכר רכש חלקת אדמה עליה בנה את ביתו ובקרבת הבית הייתה האדמה אותה הוא עיבד.
- צביון דתי -בית הכנסת: בכל מושבה דאגו המתיישבים להקים מוסדות ציבור ובהם גם בית כנסת. חשוב לציין כי אומנם חלק מהמתיישבים נטשו את הדת אך היו לא מעטים אשר שמרו על המסורת היהודית.
ב. הקשיים בהם נתקלו העולים החדשים היו: 
- חוסר בהכשרה חקלאית מקצועית.
- חוסר במשאבים כלכליים לרכישת אדמות.
- קשיי הסתגלות לתנאים הקשים בא"י מבחינת מזג האוויר.
- בדידות וגעגועים למשפחה ברוסיה.
- התנכלות של השלטון הטורקי.
- מחלות כמו קדחת.
- קושי בטחוני - מצב ביטחוני מעורער.
- סכסוכים פנימיים בין המתיישבים היהודים - בין האיכרים לפועלים.

נוצר סכסוך אידיאולוגי בין האיכרים בעלי האדמות במושבות (אנשי עלייה ראשונה) לבין הפועלים החקלאיים חסרי האדמות (אנשי עלייה שנייה):
1) ויכוח על נושא העבודה העברית.
2) ויכוח על נושא היחס לדת ולמסורת.
המשרד הארצישראלי אשר בראשו עמד ד"ר ארתור רופין (סוציולוג בהשכלתו) סייע רבות לעולים החדשים. עיקר פועלו היה סיוע בהכשרת העולים לעבודה חקלאית. המשרד גייס כספים עבור רכישת אדמות למתיישבים החדשים וכן רכש אדמות מהאוכלוסייה הערבית בארץ. המשרד הקים חוות חקלאיות בהן למדו המתיישבים את עבודת החקלאות. המשרד תמך מאד בהקמת ה"קבוצה" מתוך ראייה סוציאליסטית שיתופית.
מפלגות הפועלים-זכויותיהם של הפועלים היהודים בארץ-ישראל לא הייתה מוגנת תחת גוף משפטי או מדיני מסודר. לצורך כך התארגנו הפועלים במפלגות. מטרת המפלגות הייתה להוות גוף מייצג לפועלים העבריים, לסייע בתהליך הקליטה,לשמור על זכויות העובדים בתחום העבודה (פיטורין, ימי מחלה ו). המפלגות עסקו בהוצאת עיתונים, הקמת מועדונים וארגון פעילות תרבות עבור החברים. בנוסף, הוקמו לשכות עבודה, ספריות ציבוריות, מטבחים שסיפקו אוכל לפועלים, חדרי חולים, קופות להלוואות ואף שיעורי ערב ללימוד עברית.

רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לפייסבוק רשת

שאלה מספר 2
א. חיים ויצמן תמך ועודד לתמוך בבריטניה במהלך מלחמת העולם הראשונה מהסיבות הבאות אשר מופיעות בקטע:
- ראשית, ויצמן הכיר את הצבא הבריטי מתוקף היותו שותף לעשייה הביטחונית הבריטית. 
- לדעתו בריטניה היא הלוחמת למען אומות קטנות והיה ותנצח היא תסייע ותפעל להביא צדק לעולם שהרי בריטניה הינה מדינה דמוקרטית התומכת ברעיון הלאומיות.
- לתפיסת ויצמן הבריטים יסייעו לתנועה הציונית להגשים את מטרתה. 
- בנוסף, אין ספק לאור חוזקה של בריטניה כי א"י תיפול לידיהם ולכן יש לתמוך בניצחונם.
מדוע התנועה הציונית העדיפה לנקוט בעמדה ניטרלית?
עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה (1914) עמדה התנועה הציונית בפני דילמה (בעיה) מורכבת: האם לתמוך בצד מדינות ההסכמה או שמא לתמוך בברית מדינות המרכז. לדילמה זו היו מרכיבים רבים מעבר לעובדה שיהודים התגייסו לכלל הצבאות ונלחמו אלו באלה.

הסיבות לתמיכה במדינות המרכז:
1) האימפריה העות'מאנית שלטה בא"י - תמיכה בטורקים במהלך המלחמה הייתה יכולה להביא לקבלת צ'רטר על א"י בסיומה (ולהפך - יש לכתוב זאת).
2) מצב היישוב היהודי בא"י - מצבו של היישוב היהודי בא"י היה קשה מאד. היישוב נפגע כלכלית במהלך שנות המלחמה. המסחר עם מדינות אירופה נחסם בשל המלחמה בים התיכון, יצוא ההדרים הופסק כמעט לגמרי, וכן מוצרי יסוד שיובאו לארץ וכספי החלוקה (עליהם התבסס "היישוב הישן") חדלו מלהגיע. הצהרה ברורה המבטאת תמיכה בשלטון הטורקי יכולה הייתה להביא לשיפור מצבו היישוב היהודי בא"י (ולהפך).
3) מצב היהודים במדינות המרכז-ברחבי גרמניה, בולגריה ובקיסרות האוסטרו הונגרית התגוררו יהודים. היה חשש כי אם התנועה הציונית תביע תמיכה במדינות ההסכמה יפגעו השלטונות במדינות אלה ביהודים וייפגע מעמדם המשפטי והכלכלי.

הסיבות לתמיכה במדינות ההסכמה:
1) הקשרים הדיפלומטים עם בריטניה-תמיכה במדינות המרכז עלולה הייתה לפגוע במערכת היחסים הדיפלומטית שקשרה התנועה הציונית עם בריטניה. מעצמה זו הייתה היחידה שהכירה בפתרון לאומי למצוקתו של העם היהודי ומנהיגיה היו אלו שהציעו ליהודים להתיישב תחת חסותם בקניה- אוגנדה.
2) מצב היהודים במדינות ההסכמה -תמיכה במדינות המרכז עלולה הייתה להחמיר את מצבם של מיליוני היהודים בקיסרות הרוסית. יהודים אלו סבלו מפרעות אלימות שכוונו מצד הממשל הרוסי ועלה חשש לגורלם אם תעמוד התנועה הציונית לצד אויבותיה של הקיסרות הרוסית.

• מורכבות הדילמה הביאה את התנועה הציונית לנקוט במדיניות ניטראלית.
ב. האינטרסים של בריטניה במתן הצהרת בלפור:
- מניע אסטרטגי - הבטחת השליטה בדרכי המסחר במזרח התיכון. השליטה בארץ-ישראל הבטיחה לבריטים חסות על תעלת סואץ כדרך לים סוף ולקשר ימי למושבותיה במזרח הרחוק (הודו) ושליטה על דרכי המסחר היבשתיות דרך סוריה, עירק עד המפרץ הפרסי. בריטניה העריכה כי באווירת הלאומיות באירופה היא תאלץ להתפשר ולהעניק אוטונומיה לעמים המקומיים באזור. היא העריכה כי היהודים יהיו נאמנים יותר מן הערבים ויחד איתם היא תוכל לשמור על האינטרסים החיוניים שלה באזור: שמירה על תעלת סואץ והדרך להודו. (זהו המניע החשוב ביותר ולכן חובה לרושמו בבחינה).
- החשש מהצהרה פרו-ציונית מצד גרמניה -הבריטים חששו שגרמניה תפרסם הצהרה פרו-ציונית דבר שיסייע לגרמנים להשתלט על ארץ-ישראלולרתום את העם היהודי בכל העולם לטובתה. לכן פרסמה בריטניה את הצהרה פרו ציונית (בעד התנועה הציונית) על מנת למנוע את תכניתם של הגרמנים ולהבטיח את שליטתה באזור באמצעות תמיכת היהודים. 
- הרצון להשפיע על הצטרפות ארצות-הברית למלחמה- ארה"ב שמרה על עמדה ניטראלית לאורך השנתיים וחצי הראשונות של המלחמה. הבריטים האמינו ביכולתה של הקהילה היהודית בארצות-הברית להשפיע על מדיניות הממשל. לצורך מטרה זו פורסמה הצהרת בלפור, הצהרה שמטרתה להביא ללחץ פוליטי מצד הקהילה האמריקנית היהודית להצטרפות ארצות-הברית למלחמה לצד מדינות ההסכמה.
- הרצון למנוע את פרישת רוסיה מהמלחמה-בשנת 1917 פרצה ברוסיה, בת בריתה של בריטניה, מהפכה שלטונית. המהפכה הביאה להדחת הצאר (שליט רוסיה) ולהקמת שלטון חדש (השלטון הקומוניסטי). מצב חדש זה יצר חשש בקרב הבריטים שמא ישתנה מאזן הכוחות בין הצדדים היריבים במלחמה. הסכנה הייתה שהרוסים יחליטו לפרוש מהלחימה, לצורך מטרה זו ייחתם הסכם שלום רוסי-גרמני שיביא לסיום הלחימה בחזית המזרחית. הבריטים האמינו כי כוחה של הקהילה היהודית ברוסיה למנוע מימוש צעד זה מהשלטון הקומוניסטי הרוסי. כלומר הצהרת בלפור, אמורה הייתה לרתום את יהדות רוסיה לתמיכה בצדן של מדינות ההסכמה. 
- התחמקות מהסכמים קודמים-במהלך המלחמה ניהלו גורמים בריטים משא ומתן עם גורמים רבים בהקשר לגורלה של ארץ-ישראל:
o מכתבי חוסיין-מק מהון-מק מהון, שליט בריטניה במצרים, שלח איגרת לחוסיין, שריף מכה. באיגרת נכתבה התחייבות בריטית להקמת למסירת שטחים במזרח התיכון לשלטון ערבי. זאת בתמורה לפתיחה במרד ערבי כנגד העות'מאניים על מנת להחלישם במהלך המלחמה.
o הסכם סייקס-פיקו-בשנת 1916 נחתם הסכם חשאי בין צרפת לבין בריטניה. סייקס, ממשרד החוץ הבריטי, ופיקו, ממשרד החוץ הצרפתי חתמו על הסכם שבתוכנו חולקו שטחי המזרח התיכון בין המדינות, מתוך הנחה שהאימפריה העות'מאנית תפסיד במלחמה. הבריטים פרסמו את הצהרת בלפור ובכך הצהירו כי ארץ-ישראל הוא שטח בשליטתם הבלעדית. המשמעות העולה מכך הייתה שהתחייבותם כלפי היהודים מנוגדת להסכמים הקודמים ובכך למעשה מבטלת אותם.
הקשיים הנובעים מנוסח ההצהרה:
- המושג "בית לאומי"-משמעות המושג אינה ברורה. מנהיגי התנועה הציונית העדיפו את המושג "מדינה יהודית", אולם לא הצליחו לשכנע את הבריטים לעשות כך.
- הנוסח "הקמת בית לאומי בארץ-ישראל" -הבריטים אמנם ציינו את מיקום הבית הלאומי, אךלא קבעו גבולות ברורים. המושג ארץ-ישראל הנו מושג מופשט והשטח המובטח ליהודים יכוללכלול חלקים כלשהם משטחה של הארץ.
- "רואה בעין יפה" / "תעשה את מיטב מאמציה"-נוסח זה מעורפל ולא כולל התחייבות בריטיתחד משמעית. הבריטים לא פרטו את מידת המחויבות או הסבירו אילו מאמצים הם מוכניםלעשות לשם הקמת הבית הלאומי היהודי.
- משמעות הפסקה "הזכויות האזרחיות והדתיות של עדות לא יהודיות הקיימות בארץ-ישראל"-בריטניה הבטיחה בהצהרה כי זכויותיהם של העמים שאינם יהודים המתגוררים בארץ-ישראל לא ייפגעו. אולם הבריטים לא ציינו מה יהיה מעמדם במסגרת הבית הלאומי.
- "שלא יפגעו זכויותיהם ומעמדם של היהודים בכל ארץ אחרת"-התנאי אמנם ברור אך אין לבריטניה יכולת ממשית להבטיח את זכויותיהם של היהודים בכל מדינה ומדינה בעולם.

שאלה מספר 3
א. 
- המצב המדיני - שליטה , השפעה של מדינות זרות, פיצול לנסיכויות.
באיטליה- פיצול למספר ממלכות והשפעה/ שליטה של אוסטריה.
בגרמניה- פיצול ל-30 נסיכויות עצמאיות. השליטים בנסיכויות חששו לאבד את שליטתם.
- מידת הפיצול תרבותי חברתי
באיטליה- פיצול קוטבי בין הצפון לדרום+ דיאלקטים שונים -מנהגים שונים.
בגרמניה- פיצול דתי בין הצפון הפרוטסטנטי לבין הדרום הקתולי.
- כוחה של הכנסייה
באיטליה-רומא והוותיקן התנגדו לאיחוד בשל ההתנגדות העקרונית למגמות של לאומיות אנטי דתיות-אנטי ממסדיות - החשש מתופעת החילון. הוותיקן ורומא סרבו להצטרף לאיחוד ומנעו את השלמתו
בגרמניה- הדקום הקתולי והממסד הכנסייתי מתנגדים למגמות האיחוד- הלאומיות - בשל החשש מתופעת החילון ואובדן העוצמה הפוליטית- דתית.
ב. 
- גורמים שהקשו על פעילות התנועה הציונית -ריבוי שפות , פיזור העם היהודי, ריבוי דעות בקרב ההנהגה, התנגדות של הסוציאליסטים, המשתלבים והחרדים לרעיון הציוני וכן הקושי להשיג צ'רטר והתלות במעצמות.
- גורם שסייע: מנהיגותו של הרצל , יצירת תנועההציונית ממוסדת, ההכרה של בריטניה בבעיה היהודית ובפתרונה (תכנית אוגנדה והקשרים הענפים עם בריטניה),ארגונים כלכליים וארגוניים.

שאלה מספר 4
א. שלושה מאפיינים:
- תרבותי-מיתוסים ואתוסים, סמלים לאומיים, סיפורי עם, שירים , שפה, מולדת. 
- חברתי-הכרת האחר כבן אותו לאום, התגבשות חברתית כתוצאה מהעיור והמהפכההתעשייתית.
- פוליטי-איחוד העם ויציאה משותפת למאבק במדינות השולטות ובכוחותהמעכבים את איחודהעם למדינת לאום.
ב. השינויים:
- התפרקות המעצמות הרב-לאומיות. 
- נוצרו מדינות לאום חדשות.
- התגבשה תפיסת המדינה למען האזרח.
שינוי בחברה-שבירת החברה המעמדית לטובת חברה יותר שוויוניתהחברה הפכה מחברה של נתינים לחברהשל אזרחים בעלי זיקה לאומיתהלאומיות שהחלה עם מדינות הלאום הקצינה לכדי לאומנות

חלק II
פרק שלישי - ממדינת מקדש לעם הספר

שאלה מספר 5
א. הצהרת כורש הייתה הצהרתו של המלך הפרסי המאפשרת לגולי בבל לשוב ליהודה ולירושלים, להקים את בית המקדש , להשיב את אוצרות המקדש וכליו שנלקחו ע"י הבבלים ואף מאפשרת ליהודים שאינם רוצים/יכולים לעלות לתרום כספים לבניית המקדש.
שתיים מהסיבות למתן הצהרת כורש:
- מניע פוליטי- כורש נקט במדיניות אשר אפשרה לעמים לחזור לארצם מהגלות. בדרך זו השיג כורש את נאמנותם הפוליטית של התושבים ומנע מרידות באזור. לפיכך, השיג כורש את נאמנותם של שבי ציון, אשר ישמרו על היציבות באזור יהודה וימנעו את המרידות אותן ניסו ליצור המצרים, שערערו על הדומיננטיות הפרסית באזור.
- מניע דתי- גישתו הפוליתאיסטית (ריבוי אלילים) של כורש דגלה בריבוי אלילים וכיבוד האלים המקומיים. על כן, מאפשר כורש את בנייתו מחדש של בית המקדש בירושלים, מתוך כיבוד האל היהודי, אותו תפס כ-"אל של ירושלים".
- מניע בטחוני- התיישבות יהודית נאמנה באזור קו הגבול עם האויבת מצרים תסייע לשמירת הביטחון והגבולות של האימפריה הפרסית "כתובת הגליל"הנה ממצא ארכיאולוגי בצורת גליל, אשר בו נכתבה בשפה האכדית העתיקה, הצהרתו של המלך כורש לבבלים. בכתובת זו מספר המלך כורש, כי האלים המקומיים נגלו אליו וביקשו ממנו להקים מחדש את המקדש של האל הראשי הבבלי - האל מורדוך. לפיכך, מחזקת "כתובת הגליל" את מהימנותה של הצהרת כורש, משום שהיא מציגה את שיטתו של כורש אשר התבטאה בפניה לעמים בשפתם ובמתן אישור לבניית מקדשיהם מחדש לצורך השגת נאמנותם הפוליטית ומימוש אמונתו הפוליתאיסטית.
ב. שני אתגרים עמדו בפני "שבי ציון" עם חזרתם ליהודה:
- האתגר מול האוכלוסייה הנוכרית- "שבי ציון" היוו מיעוט עם חזרתם לאזור יהודה, בעוד שמרבית האוכלוסייה הייתה נוכרית. הגישה הדתית עמה הגיעו העולים הייתה "הגישה הבדלנית", אשר אסרה על נישואים לנשים נוכריות, אשר היו מקובלים באזור יהודה וארץ ישראל בתקופה זו (כאמצעי לשמירה על המעמד החברתי - כלכלי). על כן, נאלצו "שבי ציון" להתמודד עם האתגר של השתלבות בחברה והכלכלה כמיעוט באזור, לצד קיום גישתם הדתית ("הגישה הבדלנית"), אשר אסרה על קשרי נישואין עם נשים נוכריות.

- האתגר בבניית בית המקדש מחדש-
"שבי ציון" סבלו מעיכוב משמעותי בסיום בנייתו מחדש של בית המקדש עקב הסיבות הבאות:
1) "צרי יהודה ובנימין" - אלו הם השומרונים (ההשערה השלטת הנה כי מדובר בעם שהוגלה לאזור שומרון וקיבל עליו את עקרונות היהדות, אך לא הוכר ע"י "שבי ציון" כחלק מהיהדות) ו-"עמי הארצות" (ההשערה השלטת טוענת כי מדובר ביהודים שלא הוגלו בגלות בבל, נותרו באזור וקיימו את "הגישה האוניברסלית"). לפיכך, סרבו "שבי ציון" לשתף את השומרונים ו-"עמי הארצות" בבניית המקדש, משום שלא הכירו בהם כיהודים "אמתיים". סירוב זה גרם להתנגדותם של האחרונים, אשר התנכלו לבניה ואף שיגרו מכתב לשליט הפרסי האזורי (הפחה) ובו טענו כי הבניה הנה הכנה למרד. רק לאחר ש-"שבי ציון" סיפקו הוכחה להצהרת כורש, אושר להם להמשיך את הבניה.
2) מלחמות פנימיות באימפריה הפרסית ומשבר כלכלי- מלחמות פנימיות באימפריה הפרסית גרמו למשבר כלכלי ולהידרדרות הביטחון בדרכים. לפיכך, מתקשים הפרסים להעביר את הכספים שהובטחו לבית המקדש.
3) "ימי קטנות"- כך כינה הנביא חגי את מעברם של "שבי ציון" מהתמקדות בבניית המקדש כדבר המרכזי בחייהם, להתמקדות בעשייה לביתם.

שאלה מספר 6
א. מדיניות השלטון העקיף ("מלך החסות") הנה מדיניות רומאית שננקטה באזור המבטאת את יחסי הפטרון (רומא) וקליינט (מלך מקומי מטעמה). מדיניות זו שירתה את האינטרסים הרומאים בכך שמינתה שליט מקומי אשר הכיר את האזור והאוכלוסייה המקומית, חסכה בשימוש בכוח האדם הרומאי והפנתה את זעמה של האוכלוסייה המקומית כנגד "מלך החסות" ולא כנגד הרומאים.
ב. הורדוס נודע כמלך שנוי במחלוקת, אשר ביצע פעולות הן לטובת הרומאים והן לטובת היהודים.
פעולה בולטת של הורדוס לטובת היהודים הייתה שיפוצו של בית המקדש, שמראהו היה דל משום שנבנה מתרומות. על כן, השקיע הורדוס את מיטב כספי המיסים הכבדים שהטיל על האוכלוסייה ושיפר את מראהו של בית המקדש, כמקדש מפואר ומכובד.
פעולה בולטת של הורדוס לטובת הרומאים הייתה בנייה ופיתוח הערים ההלניסטיות באזור ארץ ישראל. במסגרת פיתוח זה הקים הורדוס בערים ההלניסטיות מבנים מרשימים וביטא בכך את העדפתו לתרבות ההלניסטית המקומית, כדוגמת הקמת הערים: קיסריה וסבסטיה.

שאלה מספר 7
א. הסיבה למתח בין היהודים לנוכרים באזור ארץ ישראל בתקופת שלטון הנציבים הרומאים הנה העדפתם הבולטת של הנציבים הרומאים את התרבות הנוכרית והתושבים הנוכרים בערים ההלניסטיות. העדפה בולטת זו הביאה להגברת המתח בין היהודים לבין הנוכרים באזור. אולם, הצהרתו של הקיסר הרומאי קליגולה, על כך שהעיר קיסריה הנה עיר נוכרית עוררה את זעמה של האוכלוסייה היהודית וחיזק את כוחם של הקנאים בקרבם. זאת, משום שקיסריה הייתה עיר מעורבת שנבנתה ע"י הורדוס (יהודי מגויר). על כן, הובילה הצהרתו של הקיסר למהומות דמים בקיסריה בין התושבים היהודים לנוכרים והיוותה זרז לפרוץ "המרד הגדול".
ב. נימוקי המתנגדים ל-"מרד הגדול" ברומאים מוצגים היטב ב-"נאום אגריפס". בנאום זה מנסה אגריפס למנוע מהעם ביהודה לצאת למרד ע"י הצגת טענות כנגדו, אשר עיקרן:
- צבאות גדולים וחזקים הובסו כבר ע"י הרומאים, כך שליהודה אין שום סיכוי במרד מול רומי.
- מיעוט צעיר וקיצוני המכונה "הקנאים" מושך את מרבית האוכלוסייה המתונה למרד חסר סיכוי, שאינה מעוניינת בו.
- האצולה ביהודה התנגדה למרד מחשש לאבד את מעמדה.
המחלוקות בקרב היהודים בתקופת "המרד הגדול" הובילו להתחזקות הקנאות והמשיחיות, כמו גם להגברת הפילוג בעם. הקצנתו של פילוג זה במהלך המרד הובילה למלחמת אחים בין פלגי הקנאים ובין הקנאים למתונים בקרב היהודים.
פילוג חמור זה בקרב האוכלוסייה היהודית סייע לניצחונה של רומא, כפי שבא לידי ביטוי במצור על ירושלים, בו עמדו הרומאים מן הצד בשלבים מסוימים ונתנו למורדים היהודים להילחם אלה באלה.

למידע נוסף וייעוץ מקצועי - ביה"ס "לחמן בגרות ופסיכומטרי" http://www.lachman.co.il, לחמן בפייסבוק