צפו: כך נראה יומם של הומלסים בגיל עשרים

בדרך כלל חסרי הבית הם אנשים מבוגרים – אבל יש גם צעירים בתחילת חייהם, מאות כאלו רק בתל אביב. התלוונו השבוע לארבעה צעירים שכדי לא לישון בחוץ פולשים לדירות נטושות

"נסעתי בלי שום תיק, פשוט עם קצת כסף, להגיע לתל אביב, ויאללה". כך מתחיל סיפורו של אחד הצעירים שליווינו השבוע ברחובות תל אביב. "המקום הראשון היה מתחת לגשר", מספר חסר בית אחר, רק בן 20, "איפה ששכונת התקווה, בגיל 12". יש כמוהם מאות ברחבי תל אביב, צעירים שהם חסרי בית. בשונה מדרי הרחוב הוותיקים, הם אנרגטיים, אפילו מקפידים בלבושם, וזו אולי אחת הסיבות שאנחנו פשוט לא רואים אותם.

רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לפייסבוק רשת

י', הומלס בן 26, התגורר קרוב לשנה בבניין אסותא הישן בתל אביב. הוא חלק את המתחם העצום עם עוד עשרות צעירים כמותו. אנחנו עושים איתו סיבוב במקום שהיה הבית שלו עד לפני שלושה שבועות. בקרוב הוא ייהרס לטובת בניית מתחם יוקרה. "כל גרפיטי הוא שונה ולפי זה אתה יכול לדעת שכל תקופה היה פה מישהו אחר", אומר לנו י' במהלך סיור שהוא עורך לנו במקום, "אז אתה יכול רק לחשוב כמה אנשים היו משתמשים בבניין הזה".

אבל הקירות מספרים רק חלק מהסיפור. מבט אל הרצפה חושף טפח נוסף ומשמעותי בחייהם של חסרי הבית. שקיות נייס גאי על הרצפה שנקנו לרוב בכסף גנוב, מושלכות על הרצפה כולה. ד' בן 20, מעיד גם הוא על המצב אליו נקלע. "אתה נמצא במקום כזה - אתה תשתמש בסמים. ואם תשתמש בסמים - תגיע למקומות כאלה. זה לא ייגמר פה. מאוד קשה לצאת מהמצב הזה".

הם הסכימו להפגש איתנו בתנאי שלא נחשוף אותם. רובם עזבו את הבית בגיל צעיר בעקבות התעללות או הזנחה, וברחוב הפכו לטרף קל. "זה מפחיד. בגיל 12 לצאת לרחוב. כל אחד רוצה לנצל אותך. כל אחד, אם הוא יכול להוציא את הלב שלך, הוא מוציא לך את הלב", מסביר ח', בן 25, "תמיד אני הייתי מסתדר אבל לא מבקש מאנשים. אף פעם לא ביקשתי. אני מעדיף לגנוב. אין לי ברירה".

קודם קורת גג - אחר כך סמים ואוכל

החיפוש אחר קורת גג היא המשימה ההשרדותית הראשונה במעלה. הסמים והאוכל מגיעים אחר כך. "ישנתי בבתים שיש בתוכם אנשים", מודה ל', בן 24, "נכנס לבית והבן אדם ישן בבית שלו, ואני נכנס גם כן לאכול ולישון, בשביל לחיות. מי יביא לי אוכל? אף אחד לא יביא לי אוכל ברחוב".

מעט מאוד מסגרות מעניקות מחסה לחסרי בית. אחת מהן היא גגון ביפו. הוא צפוף ומאוכלס בעיקר בדרי רחוב מבוגרים, וכך צעיר שמבקש סיוע יימצא אותו רק במרכז של עמותת על"ם בדרום תל אביב, המופעל בשיתוף משרד הרווחה. "הם נכנסים ועושים פה מקלחות מאוד מאוד ארוכות, ואנחנו מאוד מאוד שמחים על כך ומברכים על כך", מספר לנו צחי ברזילי, מנהל פרויקט "מישהו לרוץ איתו" של עמותת עלם. "זו בעצם ההזדמנות היחידה שיש להם קצת להרגיש נקיים, להרגיש בני אדם".

י' מסייר בבניין שהיה "ביתו" (חדשות 2)

376 צעירים הגיעו למרכז בשנה שעברה. לבד ממקלחת ומזון הם מקבלים גישה למחשב, שירותי כביסה ובגדים להחלפה. "שמיכות, מעילים, הם דברים שאנחנו צריכים יותר", מספר ברזילי בעודו מבקש תרומות. "במצעים וסדינים משתמשים כאן המון, כי גם ללילה אחד לישון על מזרון זרוק באיזשהו בית נטוש, אם אפשר לשים עליו סדין וקצת להריח אפילו ריח של בית, זה לא מעט". ריח של בית הוא זיכרון רחוק שהרחוב הצליח לטשטש, אבל הזיכרון ישנו, צריך רק להושיט להם יד, ולעזור להם למצוא את הדרך מחוץ לרחוב.

לתרומות לעמותת על"ם חייגו *2886 או כנסו לאתר האינטרנט www.elem.co.il.