"ישיבה חילונית"? יש דבר כזה

ב"בינה" לומדים יהדות מנקודת מבט שאינה דתית. החניכים שבה וראשיה נאלצים להתמודד עם עוינות מצד הזרם האורתודוכסי, ומנסים לעשות כל שביכולתם - בלי הכרה ותקציבים מהמדינה - כדי לעצור את ההקצנה הדתית. ויש להם גם מה להגיד על החילוניים

ברחוב לוינסקי שבתל אביב, ממש מול הכניסה הראשית לתחנה המרכזית החדשה, ניצב בגאון הבניין שבו פועלת "בינה". השלט בכניסה מצליח ללכוד לא מעט עיניים: צירוף המילים "ישיבה חילונית" גורם לעצור לרגע ולהרהר.

רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לפייסבוק רשת

כניסה למקום רק מעמיקה את תחושת הבלבול: איש מבין הנוכחים לא חובש על ראשו כיפה, הרוב הנשי מובהק וניכר, והלבוש – חילוני.

מבט חטוף על מדפי הספרים עשוי להמחיש בבירור את אותה תחושה של סתירה פנימית: תלמוד בבלי וספר הזוהר נושקים ליצירותיהם של שפינוזה וכופרים אחרים, לצד שייקספיר, אלתרמן ויהודה עמיחי.

אז מה בעצם עושים ב"בינה"? לומדים תורה – בדרך לא שגרתית. "גדלתי בקיבוץ חילוני והתחנכתי בבית חילוני שלא היה לו שום קשר ליהדות או למשהו קרוב לזה", העידה על עצמה עדן שולמן מיראון, חניכה בישיבה החילונית. "אני יכולה להגיד שהשיעור הראשון בתלמוד היה לא קל, ותחילה לא הבנתי למה נכנסתי".

גם ליאור טל, ראש המכינה ב"בינה", סיפר כי בתחילת דרכו שם נתקל ברבים שניסו להבין את פשר הפעילות שם. "שאלו אם אני חוזר בתשובה או אם זה מסדר לי איזשהו תפקיד בצבא, וגם למה בכלל אני משלם על הזוועה הזאת", הוא סיפר.

"בינה" מאפשרת לחילוניים להתחבר אל היהדות – אבל ממקום שאינו דתי. חלק מהחניכים בה אף גדלו בבתים דתיים, ולומדים שם כעת באותה מתכונת ייחודית.

הידע שצבר טל בישיבה הביא אותו דווקא להטיח ביקורת נוקבת במדינה ובהתנהלותה בכל הנוגע ליחסיה עם הממסד הדתי. "בחתונה, החוק הישראלי מחייב להינשא בצורה שוביניסטית שבה האישה לא מדברת כי הגבר מקדש אותה, קונה אותה והוא היחיד שיכול להיות עד", הוא הסביר.

ב"בינה" אומנם ניסו לזכות למעמד של ישיבת הסדר, אבל נענו בשלילה. תחליף לחוק טל שאמור לקבוע איך יתנהלו הדברים בסוגיה זו עדיין לא נקבע, אבל ניתן להניח שבממסד האורתודוכסי לא יאפשרו לדבר להתרחש בקלות.

"כיום יש בארץ מונופול על ההגדרה של מהי ישיבה והם לא רוצים שהוא יישבר", הסביר ערן ברוך, מנכ"ל "בינה". "הם לא רוצים שנקבל כסף מהמדינה עבור הישיבה שלנו ולא מכירים בנו". ראשי ישיבות ההסדר סירבו להגיב על דבריו.

מה קרה לגולני?

פרט לכסף וההכרה, מנהלים ב"בינה" מערכה נוספת – על הצבא. ברוך, שהעביר את שירותו בגולני, סיפר על איך שנראתה אז: "זו הייתה חטיבה מאוד הטרוגנית: היו בה קיבוצניקים ומושבניקים, עירוניים ומתנחלים, חילוניים - וגם חובשי כיפות. מאז היא שינתה את פניה, והיום יש בה פיקוד דתי והרבה מאוד קצינים דתיים".

מאז אמצע שנות ה-90 חלה עלייה חדה של עשרות אחוזים בשיעור הקצינים הדתיים בצה"ל. בחטיבת גולני, כמו ביחידות לוחמות אחרות, מורכבת כמעט כל השדרה הפיקודית מקצינים המשתייכים לציונות הדתית.

העובדה הזאת מטרידה למדי בעיני ברוך: "צה"ל הוא צבא העם, וככזה – הוא צריך לייצג את העם. אני חושב שאם תישלח גולני כיום לפנות יישוב זו תהיה בעיה".

טל, מצדו, הסביר את הדברים מנקודת הראות שלו: "יש יחידות מסוימות בתוך החילות הקרביים שבהן מתרחש תהליך שהאקדמיה מכנה 'הדתה'. צריך להוריד את הכובע בהערכה רבה כלפי הציבור הדתי, אבל יש בעיה שהציבור החילוני לא מספיק עושה את זה - ואז הייצוג של הדתיים שם גבוה בהרבה מהשיעור שלהם באוכלוסייה".

עיקר הקושי של אנשי "בינה" הוא בהתמודדות עם מה שהגדירו כקבוצה הולכת וגדלה בקרב חובשי הכיפות שמובילה קו של הקצנה דתית בלתי מתפשרת בתוך הצבא.

"החלום שלי הוא שפעם יקום צוער בגלל שירת נשים, ובגלל זה יקומו צוערים חילוניים ויגידו לו שבכל פעם שיגיע לבסיס רב הם יקומו וייצאו", הוא סיפר. "אלא שאז יגידו שיש להם אמונה ולכן הם לא יכולים להתפשר בגלל חוקי התורה".
  
"בינה" הצליחה לתקוע יתד בצבא ונבחרה לשמש הגוף שמעביר השתלמויות בנושאי יהדות שם, לצד עמותות כמו "עיר דוד".

אלא שלא בכל צה"ל מתקבלת נוכחותם בברכה. "יש גורמים שפועלים נגדנו שלתפיסתם, אנחנו רפורמים או שמאלנים ולא ציוניים", סיפר ברוך.

השנה הוקמה בירושלים הישיבה החילונית השנייה, שאט אט הצטרפו אליה כמה מאות חניכים. ברור להם שהממסד האורתודוכסי לא יחבק אותם, בשל המונופול שהוא מייחס לעצמו על הדת.

אבל למרות הכל, את עיקר הטענות הם בחרו להטיח דווקא בבני הציבור שלהם – החילוניים. "רובם אורתודוקסים בתפיסה שלהם, מבחינת זה שהם סבורים שהיהדות שייכת לדתיים ושמי שאורתודוקסי הוא יותר יהודי. ומי אני? ג'ינג'י נחמד ליד התחנה המרכזית", הוא חתם בחיוך.