איך מרגישה כלה בת 12?

כשחנה אזולאי-הספרי נחתה עם צוות ההפקה של סרטה החדש במרוקו, היא הרגישה חיבור למקום ממש ברגע הנחיתה. בסרט היא מנסה לספר את הסיפור של הדור של אימא שלה, דור של נשים שנאלץ להינשא כילדות לגברים מבוגרים: "איך זה שילדה יולדת ילדה?", היא שואלת

אחרי שנים ארוכות של משחק, חנה אזולאי-הספרי, אחת השחקניות הוותיקות והמוערכות בישראל, עוברת לצד השני של המצלמה והיא מביימת סרט חדש שמנסה לספר את הסיפור של הנשים היהודיות במרוקו. בסרט, היא מנסה להסביר איך היו מחתנים ילדות עם גברים מבוגרים וגם על הקשר החזק שהרגישה למקום ברגע שנחתה במרוקו.

רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לפייסבוק רשת

"כותבים תסריט שכואב", אומרת חנה אזולאי-הספרי, כשהיא מובילה ליפו, שם נולד התסריט של סרטה החדש: אנשים כתומים. "הסרט הזה הוא כמו ילד שהיה חייב להיוולד, ועכשיו הוא נולד", היא אומרת.

בסרט היא חוזרת למחוזות הילדות של אמא שלה במרוקו, שם גם צולם חלק מהסרט בשיתוף פעולה נדיר עם הרשויות והשחקנים המרוקנים. "דבר לא הכין אותי לנחיתה במרוקו ולשהייה שם. רק אז הבנתי את הקשר העמוק עם המדינה ועם האנשים שם. הגעתי למקום שהוא השורש של המהות שלי".

"זה הסיפור של הרבה נשים מרוקניות"

הסרט מספר את סיפורן של שלוש נשים בשלושה דורות, סרט ישראלי שקשור באדיקות לשורשים המרוקנים. אחרי שאת סרטה הראשון ביים בעלה שמואל הספרי, עכשיו חנה לקחה את המושכות לידיים שלה והחליטה לביים את הסרט בעצמה: "גיליתי שמאוד קל לי לביים את מה שכתבתי, ידעתי איך כל פריים היה צריך להיראות", היא מספרת.

"הרגשתי חיבור למקום", בצילומים במרוקו (חדשות 2)
הכוח המניע בסרט הוא סיפורה של ילדה בת 12 שמחתנים אותה עם גבר בן 40. "זה הסיפור של אמא שלי, וזה הסיפור של הרבה נשים מרוקניות שלא שאלו מה קרה לילדה כזאת שמתחתנת עם גבר מבוגר, מה קורה לילדות שמאבדות את הילדות שלהן? איזה מן טראומה זאת?", היא שואלת בדמעות גם היום.

"הגברים לא שאלו איך זה להתחתן עם נשים בנות 12, אבל אני שאלתי. כששאלתי את אמא שלי היא בכתה, אני שמעתי סיפורים קשים. ילדה צריכה אחרי תשעה חודשים ללדת ילדה בעצמה, היא מאבדת את עצמה", אזולאי-הספרי מוסיפה.

"לא מציעים לי תפקידים של לא-מרוקאית"

כמו ב'שחור', גם בסרט החדש שלה יש למיסטיקה ולחלומות חלק חשוב בהנעת העלילה: "זה חלק בלתי נפרד מהתרבות ממנה באתי, למרות שאני לא אוהבת לדבר על זה, זה תמיד נשמע לי זול". היא לא פמיניסטית מזרחית מצויה, ולא מוכנה להכליל על כל הנשים וטוענת כי כמו שכל מיליארד הסינים לא זהים, כך אי אפשר להכניס את כל הנשים המזרחיות לקבוצה אחת.

עם 'סולי' המקורית, בביתה (חדשות 2)
"אף פעם לא מציעים לי תפקיד של לא-מרוקאית, אני פוגשת במאים ואני ממש צריכה לשכנע אותם שאני מדברת עברית ואין לי מבטא. אז אני מנסה לשנות, ואת זה אני עושה עם התפקידים שאני כותבת". עושה רושם שהספרי משתחררת בסרט הזה מכמה כאבים. הסרט הבא, היא מבטיחה, לא יעסוק בבית אימה אלא בבית שלה.