עולם הספרות והתרבות נפרד מדבורה עומר: "סיפרה בכישרון את סיפור המדינה"

עם היוודע דבר לכתה של הסופרת המוערכת שנפטרה אמש בגיל 80, הביעו רבים מקוראיה וחבריה למקצוע את תדהמתם. "ספריה ליוו ריתקו והילכו קסם על דורות רבים של ילדים ובני נוער", אמרה שרת התרבות, לימור לבנת. יו"ר האופוזיציה: "הספרות הישראלית איבדה את אחת מיקירות בנותיה"

עולם הספרות והתרבות נפרד מדבורה עומר (חדשות 2)

עולם הספרות נפרד מאש מסופרת הילדים והנוער האהובה דבורה עומר, שהלכה הלילה לעולמה בגיל 80 לאחר שבשנים האחרונות סבלה מבריאות רופפת. עומר החלה את דרכה בכתיבת המדור "דפי תמר", שהפך בהמשך לסדרת ספרים. בהמשך הוציאה עשרות ספרים - חלקם ביוגרפיות לבני בנוער של דמויות בולטות בציונות כגון "שרה גיבורת ניל"י" ו"הבכור לבית אב"י".

רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לפייסבוק רשת

עומר, כלת פרס ישראל, הספיקה במהלך חייה לכתוב ולפרסם כמעט מאה ספרים, ביניהם כמה ספרים שהפכו לאבן יסוד בספרות הנוער והילדים בישראל.

"דבורה עומר היא גדולת סופרי הילדים והנוער בתולדות הספרות העברית", הביעה צער שרת התרבות לימור לבנת, על לכתה של עומר. "בספריה, היא סיפרה בכישרון מופלא את סיפורה של מדינת ישראל והעניקה ביטוי יוצא דופן לערכי הציונות והפכה אותם לחלק חשוב מחיינו. ספריה ליוו ריתקו והילכו קסם על דורות רבים של ילדים ובני נוער".

"במובנים רבים, גם לאחר מותה תמשיך דבורה עומר באצבעות ספריה, להטביע את חותמה ולהשפיע על פני התרבות הישראלית. הספרות הישראלית איבדה את אחת מיקירות בנותיה. יהיה זכרה ברוך", הוסיפה השרה.

יו"ר האופוזיציה שלי יחימוביץ' הביעה צער עמוק על מותה של עומר, ואמרה כי היא חשה כמי שאיבדה קרוב משפחה. "הספרים של דבורה עומר היו חלק בלתי נפרד מהילדות ומהנעורים שלי", כתבה יחימוביץ', "שרה גיבורת ניל"י, הבכור לבית אב"י וצוללים קדימה - היו כניסה מרתקת ורגשית אל תולדות הציונות והמדינה".

יחימוביץ' הוסיפה כי "הספר 'אני אתגבר' העניק לי ולילדיי תעצומות נפש. עומר הייתה שותפה חשובה ואינטימית בעיצוב האתוס הציוני של רבים כמוני, והספרים הנפלאים שלה ישארו איתנו תמיד".

כריכת הספר "אל ראש ההר" (חדשות 2)
הנשיא פרס: "עומר הותירה מורשת שתמשיך גם אחרי לכתה"

נשיא המדינה שמעון פרס ספד אף הוא לעומר. באיגרת תנחומים מיוחדת ששלח היום למשפחתה של הסופרת כתב הנשיא: "דבורה, עליה השלום, נחשבת לסופרת ילדים גדולה. האמת היא, שהיא הייתה סופרת הורים גדולה. היא חינכה את ההורים כיצד לחנך את ילדיהם. לאהוב, להעריך ולחשוב".

"כל הדברים החיוביים לבשו אצלה אמינות גדולה", כתב פרס באיגרת, "היא כתבה, בעט חכמה ובדיו אוהבת. והיא חינכה דורות על דורות, של הורים שהקימו דורות של בנות ובנים נפלאים במדינת ישראל. כתיבתה הייתה כרקיעה של ישראל, כמעט ללא עננים. דבר שאפשר לקרניים של אור אמתיות לחדור ללבבות שלנו. כתיבתה הייתה קריאה, אך לא בהכרח פשטנית. היא כתבה היסטוריה, היא כתבה פדגוגיה אבל מבלי לשאת את גובה התארים האלה מעל היכולת של גובה העיניים.

פרס הוסיף כי "היא אהבה אותנו ואנחנו, הקוראים מכל הגילאים, אהבנו אותה. היא אפשרה לנו, למבוגרים, להיות ילדים. היא אפשרה לילדים להיות מבוגרים יותר. היא בגדר תרומת יחיד שליבב את רוחם של רבבות. היא השאירה אחריה מורשת שתוסיף לחכות בעוז גם אחרי שהלכה מאתנו. יהי זכרה ברוך".

 

גלילה רון-פדר: "רק זכרונות טובים"

גם חברתה של עומר למקצוע, הסופרת גלילה רון-פדר, סיפרה בשיחה עם חדשות 2 באינטרנט על חוויותיה לאורך השנים לצידה: "הדבר הראשון שזכור לי לטובה מדבורה זה שהיא תמיד פרגנה. כשנכנסתי לזירת כותבי הנוער, היא הייתה ותיקה ממני, אהודה ומפורסמת. היא מאוד פרגנה לי, זה מאוד בלט. זה לא תמיד קורה אצל הרבה סופרים אבל היו בינינו יחסים מאוד מכבדים".

רון-פדר הוסיפה כי עומר נהגה להתייעץ עמה על נושאי הספרים שעליהם רצתה לכתוב. "אני זוכרת שהיא הייתה אומרת לי 'אני הולכת לכתוב על הרצל', ושאלה אותי האם אני מתכננת לכתוב באותו נושא. גם אני תמיד שמרתי על כבודה ואף פעם לא ניסיתי להיכנס למגרש שלה. נפגשנו לעתים באירועי שבוע הספר ובמפגשים עם תלמידים והזיכרונות שלי ממנה הם מאוד טובים".

על תרומתה של עומר לספרות הישראלית אמרה רון-פדר כי "אני חושבת שחייבים להודות לה על הרבה ספרים שמהם בני הנוער שלנו יודעים היסטוריה. היא ידעה לעשות את זה מאוד יפה. אני באופן אישי לא קוראת ספרי נוער כדי לא להיות מושפעת מסופרים אחרים, אבל ילדיי גדלו עליה. פגשתי ילדים שמאוד מאוד אהבו את ספריה".

עטרה אופק ערכה במשך השנים שורה של ספרים שכתבה עומר כמו "קוף אחרי בנאדם", "הכל קרה בחשיכה" העוסק בחוזה המדינה, "לא מתחשק לי", "הרפתקה בחלל" ו"הרפתקאות בכוכב ממתק". "אני עוד עבדתי עם כתב ידה של דבורה כשעוד לא הייתה מכונת כתיבה או מחשב", סיפרה אופק בגעגוע, "היה נורא נעים לעבוד איתה".

אופק תיארה את הקשר המיוחד שהיה לה עם עומר: "היא הייתה נעימה ועדינה בצורה יוצאת דופן. היה לנו אפילו קשר משפחתי. אביה שידך את הוריי באיזשהו מקום הוא הסנדק שלי. המשפחות שלנו היו בקשר טוב מאוד. אני זוכרת היכרות עם אישה מקסימה. הכתיבה הייתה אצלה ממש צורך. היא חייתה דרך הכתיבה, היה לה צורך עז לכתוב".

"בתחילת דרכה לא ראתה בעצמה סופרת"

אופק המשיכה לספר על תולדות חייה של עומר ועל ילדותה הקשה. "הוריה נטשו אותה כשהייתה ילדה ואולי זה מסביר את הקשר המיוחד שלה לילדים. אני חושבת שמכאן נובעת הסיבה לכתוב על דמויות חריגות כי היא הייתה חריגה. הייתה לה היכולת לשרטט דמיות מופת, כמו הרצל, איתמר בן אב"י ושרה אהרונסון כאנשים בשר ודם ובכך קירבה אותם לילדים. היא עשתה זאת דרך רגישות עצומה לבני אדם ובעיקר לחריגים - לטוב ולרע".

"היא לא ראתה בעצמה סופרת", הסבירה אופק, "כשהייתה מורה שלחה לעיתון "דבר לילדים" סקיצה של "דפי תמר" שכתבה, אודות הילדה תמר גל מקיבוץ רימון. היא לא האמינה שתוכל לכתוב לילדים. הפיכתה לסופרת קרתה כשהבינה שאפשר להפוך את "דפי תמר" לספר. הסדרה מדברת על ילדה שנולדה גדלה בקיבוץ "רימון" שנשען על חוויות הילדות שלה בקיבוץ מעוז חיים שם גדלה".

דורות של ילדים גדלו על ספריה, בהם "לאהוב עד מוות" ו"הנשיקה שהלכה לאיבוד". היא קיבלה שורה ארוכה של פרסים בהם את פרס ישראל. בנימוקיהם כתבו השופטים, כי "עומר הצליחה להפוך את העבר הישראלי-ציוני למסכת חיה של דמויות מופת ואירועים מסעירים" היא הניחה בעל. שלושה ילדים ושישה נכדים. הלוויה תיערך ביום ראשון.