צפו: פליטי "קפה נגה" באיחוד מרגש

לפני ארבעה עשורים התקיימה בתל אביב בורסת נגנים תוססת, שהתרכזה בקפה נגה. עשרות ומאות נגנים הצטופפו שם כל יום, כדי להתחרות על הזמנות להופיע בחתונות, בר-מצוות ומועדוני ריקודים. כמעט חצי מאה אחרי, החליט חבר אחת הלהקות ההן לקבץ שוב את כל החברים, ועל הדרך לאחד את הלהקה ולספר את סיפורו של דור קפה נגה

כבר שלושים שנה משחקים ביליארד בקפה נגה. המרפסת הגדולה נסגרה מזמן, ואין סימן שיעיד על מה שהתחולל כאן בשנות השישים והשבעים, במקום שבו עומדים היום השולחנות הירוקים.

רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לפייסבוק רשת

לפני חצי מאה ישבו פה מעמד הפועלים ומעמד הביניים של המוזיקה בארץ. תור הזהב של להקות החתונות, תזמורות הריקודים, הנגנים להשכיר. לא כתבו עליהם בלהיטון, ונערות לא תלשו שיערות בהופעות שלהם, אבל בלעדיהם לא היה קם אירוע. הסצנה שלהם סבבה את בית הקפה בפינת פינסקר-אלנבי, בורסת הנגנים הגדולה. בערך 150 להקות הסתובבו בקפה נגה בימיו הגדולים.

הביקוש היה עצום כי אנשים אהבו אז לרקוד לצלילי להקה אמיתית. הם הגיעו צעירים מאוד, וכשהתגייסו לצה"ל השתבצו רובם בלהקות הצבאיות. אפילו המנצח המיתולוגי של תזמורת חיל האוויר, אריך טייך, היה מגיע לקפה נגה, לנהל משם את העניינים.

סגנון שנשכח קם לתחייה 

בצבא ניהלו הנגנים חיים כפולים - בבוקר חיילים, בערב חלטוריסטים. רק שהמשטרה הצבאית לא תעלה עליהם. נגני החלטורות היו מיומנים מאוד - לא היה שלאגר איטלקי שביקשת והם לא יכלו לשלוף או לאלתר איכשהו. שנים רבות חלם משה אבני להפגיש מחדש את הלהקה שלו, ואיתה את כל הדור של קפה נגה, שהתפזר מאז על פני הגלובוס.

"לכנס את כל ותיקי הסצנה לערב חגיגי ולעלות לבמה עוד פעם אחת, כמו אז, בגיל שמונה עשרה, אומר אבני. "רוני, שהיה הזמר המופלא שלנו והוא עכשיו, הוא פשוט נשמע מדהים. פגשתי אותו לפני שעה, אחרי שלא ראיתי אותו 45 שנה".

איחוד מרגש בקפה נגה (חדשות 2)

הטופוגרפיה של קפה נגה שיקפה את מפת המוזיקה בארץ. במקביל לסצנת החלטורות, ישבו בשולחנות נפרדים חברי להקות הקצב, הרוקיסטים הראשונים, חלוצי הדיסטורשן בארץ האקורדיון. "היינו באים, אתה יודע, כולנו עם שיער ארוך, עם בגדים של סרג'נט פפר, כי אנחנו היינו ילדי הפרחים בעצם", אומר מאיר ישראל. "מה שעניין אותנו זה ביטלס, זה הנדריקס, זה לד זפלין, כל הדברים האלה".

הרוק הישראלי האלטרנטיבי גדל בקפה נגה, אם כי הקפיד שלא להתערבב בשוק העבודה ששקק במקום. שלוש להקות הובילו אז את הסצנה, שהיום היינו קוראים לה אינדי: האריות, הצ'רצ'ילים ועוזי והסגנונות.

ביום רביעי שעבר סוף סוף קרם החלום של משה אבני עור וגידים, וגם כמה מיתרים. כמה טוב שיש פייסבוק. אחרי חצי מאה, הייתה גם התקרבות היסטורית בין החלטוריסטים לרוקיסטים, ואפילו לג'זיסטים. במשך לילה אחד קם לתחייה סגנון שלם שנשכח, והם היו שוב נערים, כמו אז, כשנפגשו לראשונה בתור לסרט של קליף והצלליות, ולא ידעו שכל חייהם עומדים להשתנות.