האופנה הגיעה - השאר לא

שבוע האופנה הוא ככל הנראה גולת הכותרת של תעשיית האופנה הישראלית. בשנה שעברה, כשהתקיים לראשונה, הוא הצליח למשוך לכאן את מיטב המעצבים המקומיים, לא מעט כתבים זרים וגם - רוברטו קאוואלי אחד. אבל שבוע האופנה ה-2 שהתקיים השבוע היה זוהר הרבה פחות. הדי הפיצוצים של הפאג'רים מהחודש שעבר הזכירו איפה אנחנו חיים

בשוק האופנה המקומי החליטו שכמה טילים מעזה לא יצליחו לעצור את ההצגה, שהלא חייבת להימשך. דחייה קטנה של חודש לא הפריעה למעצבים המקומיים שהתייצבו בגאווה להציג את מרכולתם בימי התצוגות - אבל הפעם, בניגוד לשבוע האופנה הראשון שנערך כאן בשנה שעברה, זה נראה קצת אחרת.

רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק

את מתחם הפשיין וויק, בועה של זוהר ועידון, נטעו במיקום שקשו לבחור הולם ממנו. מאחורי בית מעריב הקורס אל תוך עליו, ומן הצד השני - סיפו של תהום. תהום בתוכה נבנה עכשיו חניון תת קרקעי או מקלט אטומי המוני - צריך תמיד לחשוב קדימה, לימים של בטון ופלדה. "זה אחד המקומות הבטוחים בארץ", הביטחו לנו המארגנים בחיוך.

"יש פה מעצבים מדהימים, יש פה יכולות. אני חושב שאנחנו לא נופלים בשום דבר מהעולם", אמר מעוז דהן, מנהל חדר ההלבשה, ובעצמו מעצב אופנה צעיר, שעומד בנקודה האסטרטגית בה מתמזגים החומר והאנטי חומר. הוא עומד בלב הכאוב הרוטט של האיפור, השיער והתלבושות, שותף למשברים הגדולים והקטנים שבו - עד שוהא משגר את הדומגניות אל המסלול שבו הכל מושלם ומוקפד.

אבל גם הוא התקשה שלא להודות - "השנה זה חוג מצומצם...נקרא לזה ככה. לא מבחירה, אבל זו הסיטואציה". ואכן, שבוע האופנה השני הוא לא שבוע האופנה הראשון. איך רק לפני שנה חגגנו על המרפסת של השגריר האיטלקי עם שמפניה, איך הצטופפנו בתצוגת האופנה של רוברטו קאוואלי ואיתנו הכתבים המטופחים מבירות האופנה, מעבירים לעולם נרגש את חידושי הגרדרובה מציון.

"המלחמה נגמרה - למה אנשים לא יכולים לעלות על מטוס?"

והשנה, אחרי דחייה לרגל עמוד ענן, באו כצפוי הביטולים. בית האופנה מיסוני, שאמור היה להיות הרוברטו קוואלי של השנה, הבריז על הפאג'ר הראשון. "אני מרגיש שפה הגלאם דווקא יותר חזק", טוען חיננית, מבקר האופנה של העיתון מעריב, "ואנשים קצת מסתנוורים מזה. אבל מי שלא מסתנוור, יכול לראות שבאמת חסרים קניינים בנוף. יש המון בלוגרים לענייני ברחשים פה. מעניין מתי יגיעו הקניינים".

לא רק הקניינים לא באו, גם העיתונאים הזרים התמעטו. ורק מריל גינזברג מההוליווד ריפורטר שמה מבטחה בכיפת ברזל - וחזרה. "יש את הצל של המלחמה", היא מודה בפנינו, "זו שהתנהלה פה לפני חודש. אבל היא נגמרה. למה אנשים לא יכולים לעלות על מטוס? אני לא ממש מצליחה להבין את זה. אבל אני שומעת אנשים שאומרים דבר מאוד נכון - לישראל יש יחסי ציבור לא טובים". אחרי כמה רגעים היא הוסיפה - "אני מתחילה להבין שיש גל קטן שמתפתח נגד ישראל באירופה. לא ידעתי את זה".

"לא נופלים בשום דבר מהעולם". מעוז דהן (חדשות 2)

די חבל שהשנה זו קצת מסיבה פנימית לעובדי המגזר ובני משפחותיהם, כי דווקא בזמן האחרון נראה שהתקדמנו פה מהר, יש מה להראות והרמה גבוהה מאוד. אבל ישראל, ואיתה האופנה שלה, קצת מצורעת בעיני העולם עכשיו. אנא המתן, נציגינו עסוקים כעת במדינות שאינן שנויות במחלוקת.

בינתיים, מעל התהום שבחוץ, תלוי בשלשלאות בעגרון גדול, מנצנץ כדור מראות ענק. משל לארעיות ההבל. בקווי אור מרצדים הוא משרטט תמונה סוריאליסטית, מדויקת למדי.