השנה של אתניקס - ושל נחמה

הקאמבק של אתניקס, שמציינת כבר 25 שנים מאז ההקמה, היה חלומי. בשנה האחרונה הם הספיקו לחזור מהשכחה - לכבוש את קיסריה ואת תחנות הרדיו. לצד המעריצים הוותיקים שגדלו על שירי הלהקה יש להם גם קהלים חדשים, שעזרו להם לקטוף את תואר להקת השנה. אבל עבור זאב נחמה - זו הייתה אחת השנים הקשות בחייו, בה נפטרה אמו

מה שלא אמרו על אתניקס, נראה שהשנה זה התבדה. 25 שנים הם כבר מוכיחים שהם יודעים לכתוב להיטים, ושמשהו בחיבור הזה עובד. השנה הם חזרו אל תחנות הרדיו, נבחרו ללהקת השנה ומילאו את קיסריה. אבל זאב נחמה התקשה לשמוח בלב שלם.

רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לפייסבוק רשת  

השנה, הם הצליחו להשלים קאמבק מוצלח במיוחד, עם הופעות מלאות בקיסריה ולהיטים חדשים. "דווקא השקט הזה של כמה שנים והאי מילוי על ידי להקות אחרות יוצר געגוע. וכשהם חוזרים לפעילות אתה אומר - וואו, כמה התגעגעתי אליהם", מפרשן שדר הרדיו דידי הררי.

אבל השנה הכל כך טובה של אתניקס הייתה השנה הרעה של נחמה, שהתמודד עם מחלת הסרטן של אמו ומותה - במקביל להצלחה המחודשת של הלהקה.

בין ההופעות בקיסריה למחלקה האונקולוגית הוא התבצר בביתו. לאחר מות אמו, התקשה נחמה להתמודד עם הבדידות. "לא היה לי עם מי לדבר אחרי ההופעות. היינו מדברים הרבה", הוא מספר.

גם על החיקוי המפורסם ב"ארץ נהדרת", "זז כמו נחמה" הוא דיבר לראשונה עם אמו. "אני לא ידעתי איך לאכול אותם בשלב הראשון. התקשרתי לאמא שלי שכבר הייתה בטיפולים ובכימותרפיה, ושמעתי פרץ צחוק: "זה פשוט ענק! יצאתם גדולים!", היא אמרה. הבנתי שזה עבר שלב א'", מספר נחמה שמודה - החיקוי הצחיק אותו.

"אלה היו שתי השנים הכי קשות של חיי", מסכם נחמה, למרות "החיבוק של הקהל והתקשורת", שלו הוא מודע - ומודה.