הצהירה שהיא דתייה, נתפסה בחילול שבת - וזוכתה

בית משפט השלום באילת זיכה מחמת הספק צעירה שהשתמטה מגיוס: הצעירה הצהירה שהיא שומרת מצוות, ושוחררה מצה"ל. אלא שחוקר פרטי ששכר הצבא תיעד אותה כשהיא נוסעת בשבת, הקליט אותה מדברת על בילוי במועדון בשבת וצילום חושפני שלה התפרסם בעיתון. ביהמ"ש זיכה אותה בפסק דין תקדימי וקבע: "הפטור מתקבל בנקודת זמן מסוימת"

בית משפט השלום באילת זיכה מחמת הספק צעירה שהצהירה בפני שלטונות צה"ל כי היא דתייה, וכמה חודשים מאוחר יותר - נתפסה במהלך חילול שבת.

הפרשה החלה בשנת 2003, אז הגיעה הצעירה ללשכת הגיוס וביקשה לקבל פטור משירות בצה"ל מטעמי דת. כפי שקורה במרבית המקרים, הפטור ניתן לצעירה ללא בדיקות נוספות. אלא שבצבא החליטו שלא להסתפק בכך, ופנו לחוקר פרטי שיבדוק אם הצעירה אכן דתייה כפי שהצהירה.

כפי שמפורט בכתב האישום, החשד של צה"ל התאמת במלואו: הצעירה תועדה על ידי החוקר הפרטי כשהיא נוסעת בשבת, הוקלטה בשיחת טלפון כשהיא מדברת על בילוי במועדון בליל שישי, והשיא - צילום חושפני של הצעירה התפרסם בעיתון, כשאת איבריה המוצנעים מסתירים עלים בלבד.

האישומים נגד הצעירה היו כי מסרה ביודעין תצהיר שקר, מסרה ביודעין לרשות הפועלת לפי החוק ידיעה כוזבת בכוונה להשתמט משירות ביטחון, והשיגה פטור משירות ביטחון מתוך כוונה להשתמט משירות ביטחון.

"הפטור מתקבל בנקודת זמן מסויימת"

הצעירה, מצידה, טענה בפני בית המשפט כי בעבר החליטה לנהל אורח חיים דתי, ורק כחצי שנה לאחר מתן התצהיר חזרה לנסוע בשבת, וכיום אכן היא אינה מגדירה עצמה כדתייה.

שופט השלום יואל עדן קבע כי אמנם הראיות שהובאו בדבר הנסיעות בשבת והתמונה החושפנית, מעידות על אורח חיים אשר אינו מתיישב עם הכרה דתית, אך ראיות אלו מתייחסות למועדים המאוחרים להצהרת הנאשמת בעניין.

"הפטור מתקבל בנקודת זמן מסוימת, ויש לבחון את אמיתותו בנקודת הזמן הזו. שינוי שחל לאחר קבלת הפטור בהכרה הדתית אינו מביא לביטול הפטור ולגיוסה של המצהירה", קבע השופט. "כמו כן, מקבלת הפטור אינה חייבת להודיע על שינוי בהכרתה הדתית ככל שזה חל לאחר קבלת הפטור, ולא ניתן לייחס לה עבירה בשל כך".

"שינוי בהכרה הדתית אינו ענין להליך פלילי וגם אינו מהווה עילה לביטול הפטור. אין מדובר בניצול הפטור לרעה. על פי חוק שירות בטחון, ממועד שהתקבל הפטור, אין כל נפקות משפטית לשינוי ההכרה הדתית", כתב השופט, וקבע כי במקרה זה לא ניתן לקבוע מעל לספק סביר כי הנאשמת לא היתה בעלת הכרה דתית במועד הרלבנטי, ולכן יש לזכותה מחמת הספק מכל העבירות המיוחסות לה.