אזריה בעדותו: "אם זו הייתה נקמה, הייתי יורה מטווח אפס"

החקירה הנגדית של החייל היורה מחברון, אלאור אזריה, צפויה להסתיים היום - יום נוסף של דיונים בעניינו בבית הדין הצבאי. אזריה שב ועלה הבוקר על דוכן העדים והדגיש כי בניגוד לטענת התביעה, הוא לא החליט שהוא הולך לירות במחבל שתי דקות לפני - אלא תוך שניות

אזריה בבית הדין הצבאי, הבוקר (עזרי עמרם, חדשות 2)

החייל היורה שב ועולה על דוכן העדים, שאלת העיתוי שבו בוצע הירי על הפרק: לאחר יומיים בהם מסר את גרסתו לאירועים בחברון ובהם ענה גם לשאלות התביעה, שב היום (שלישי) אלאור אזריה לבית הדין הצבאי, שם הוא ממשיך לספר אודות מה שאירע. היום צפויה להסתיים החקירה הנגדית של אזריה, שצפויה להימשך שעות ארוכות.

לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק

בתחילת יום הדיונים, נמשכה החקירה הנגדית של אזריה. התובע נדב ויסמן שאל את החייל מדוע טען שנשמעה צעקה לפיה ייתכן ויש על גופו של המחבל מטען שבריר שנייה לפני שירה, כשבפועל - כך לטענת התובע, הירי במחבל בוצע לאחר שתי דקות מאז הישמע הצעקה.

"לא הייתה שום צעקה בסמוך לירי כפי שטענת", אמר התובע לאזריה בפתח יום הדיונים. "זה מה שזכרתי באותו רגע", השיב אזריה. "לא עמדתי עם סטופר. אתה תופס אותי במשחקי מילים". בבית המשפט הוקרן תיעוד התקרית, בדגש על השניות שקדמו לירי - ולא נשמעת בהקלטה צעקה.

"אתה הטפת לי אתמול שהכל קורה תוך שניות", אמר התובע. "והנה לפי דבריך והממצאים קיבלת את ההחלטה לירות שתי דקות לפני שירית במחבל". התובע שב ופנה אל אזריה והדגיש כי העיתוי הוא בלב העניין: "החלטת לירות בשבריר שניה לפני הירי? אני אומר לך שהחלטת שתי דקות לפני כן, כשנשמעה הצעקה". אזריה השיב לו: "טענתך לא נכונה".

"שניות בשטח זה דבר חשוב, אבל לא החלטתי שאני הולך לירות במחבל שתי דקות לפני כן", השיב אזריה. "תוך כדי השתלשלות האירועים הנקודות מתחברות, אתה מבין את הסכנה ומבצע את הירי".  

"היית ממוקד במחבל", אמר התובע לאזריה ושאל: "ראית אותו זז תוך כדי פינוי הפצוע?" אזריה השיב: "בערך כן". לאחר מכן הוסיף החייל: "יכול להיות שתוך כדי הבחנתי בו זז". התובע הקשה ושאל האם ההבחנה במחבל והצעקות היו במקביל ואזריה השיב: "אולי".

"אל תיעלב, אבל אתה לא יודע מה זה להיות בשטח"

"אז כל האלמנטים מתחברים", הדגיש התובע. "ההבחנה, הצעקות, ההחלטה- שתי דקות לפני הירי". בתגובה אמר אזריה: "אם זה היה ככה הייתי יורה מיד. החלטתי תוך כדי השתלשלות ולפי הסכנה".

"מתי קיבלת את ההחלטה לבצע את הירי? שניה? 10 שניות? חצי דקה? דקה?", שאל התובע - ואזריה השיב: "ברגע שזיהיתי סכנה". "כדי לטעון לסכנה מיידית אתה צריך לשכנע שטווח הזמן היה מיידי...נטל ההוכחה עליך", אמר התובע. "ברגע שהבנתי. נקודת זמן מדוייקת אני לא יכול להגיד", הדגיש אזריה.

"אני אומר לך שכדי להוכיח שיש פה סכנת חיים בטווח המיידי, אתה תצטרך להצביע על הנקודה בה חשת את הסכנה", אמר התובע לאזריה, שהשיב: "אני אתן דוגמה. אם מישהו בא ונותן לך מכה, אם היית שואל אותו אחרי זה מתי הוא הרגיש את הסכנה הוא לא יכול יהיה להגיד".

תיעוד הירי לעבר המחבל המנוטרל


"הנטל הוא עליך", אמר התובע ויסמן, "אתה ירית בראש של המחבל, אתה טוען שהרגשת סכנה מיידית, ואני אומר לך שאתה תהיה חייב להצביע על נקודת זמן בה החלטת לבצע את הירי, הנקודה בה נפל לך האסימון. אני יכול להקרין את הסרטון ותגיד לי אתה מהי הנקודה".

"באמת תודה רבה", אמר אזריה. "אני אומר שגם אם תקרין את הסרט אני לא אוכל להצביע, מכיוון שזו השתלשלות האירועים".

"בעיני", הוסיף ויסמן, "אם אתה לא יכול להצביע על נקודת הזמן בה חשת סכנה מיידית זו ההוכחה שלא ירית בגלל תחושת סכנה אלא בגלל סיבות אחרות".

"אני אומר את זה מעכשיו", פנה אזריה לתובע, "אני מצטער מהלב, אני לא רוצה לפגוע בך, אבל אתה לא מדבר מניסיון של להיות בסיטואציה כזו ואני אומר לך שזה לא עובד ככה בשטח".

"חשדתי שהלבוש של המחבל היה חריג"

הנושא הבא עליו התבקש אזריה לענות היה טענתו לפיה חשד במחבל שנורה לאחר שלבש מעיל ביום חם. "אמרת שהיו 30 מעלות באותו יום", אמר התובע לאזריה, שהשיב: "זו הייתה הרגשתי באירוע וגם עדים אחרים אמרו. יש אנשים שחם להם יותר ופחות".

"הטמפרטורה לפי המטאורולוג הייתה 17.4-19.4 מעלות", הדגיש התובע ושאל את אזריה: "ירית בו בגלל שהטמפרטורה הייתה גבוהה מהרגיל או בגלל שהיה 30 מעלות?".
"יום חם, מעיל מנופח. המומחה בכלל דיבר על הטמרפטורה בראש צורים, שזה 20 קילומטרים משם", אמר אזריה. "לי היה חם, הרגשתי 30 מעלות".

"המח"ט אמר שלבוש המחבל לא היה חריג וחצי מהחיילים עם פליז בעונה הזאת", הוסיף התובע ואזריה השיב: "המח"ט גם אמר שסכינים זה לא איום ייחוס ומעיל פליז של חייל זה לא מעיל מנופח. כשמחבל עשה פיגוע רגע לפני, זה מוסיף לסכנה".

" המפקדים שגו כשלא הדריכו אותך כביכול שהלבוש הזה חריג?", שאל התובע. "אם היו מתדרכים, הייתי יודע", השיב אזריה. "אז למה החלטת שזה חריג?", הקשה, ואזריה ענה: "יום חם".

"הלבוש של המחבל חריג ביחס לאיזה אנשים?", שאל התובע. "היו עדים, החלטתי שהלבוש חריג ביחס למחבל השני".

"אם זו הייתה נקמה, הייתי יורה מטווח אפס"

"כיוונת לראש של המחבל והבנת את התוצאה הצפויה של זה", שאל התובע את אזריה. "הבנתי שצריך לנטרל את הסכנה גם במחיר של חיי המחבל. זאת הייתה האלטרנטיבה היחידה", הבהיר החייל.

"מכוון את הנשק לראש ויורה כדור אחד, אתה מבין כחובש מה תהיה התוצאה?", שאל התובע. "יריתי לנטרל להציל חיים. מבין שבירי לראש אני כנראה נוטל חיים", אמר אזריה.
"התנהגותך בסרט לא מעידה על לחץ או חשש", ציין התובע. "מזל שלא כל האנשים אותו דבר, כל אחד מגיב אחרת", ענה אזריה.

"כשירית לו בראש, חשבת שאולי לא תפגע?", שאל התובע, ואזריה השיב: "בהכשרה יש ירי לעומק לזמן מלחמה. כדי להימנע מטעויות הבנתי שאין ברירה, צעקתי זוזו ויריתי. אם זה נקמה, הייתי יורה מטווח אפס".