"אמשיך לחיות עם זה עד מותי"

עידן אנורי נשלח היום ל-18 שנות מאסר בעקבות תקיפת הצעירה בשדרות ח"ן בתל אביב בפברואר 2011. כשנתיים וחצי אחר כך עמדה היום הצעירה שהותקפה ומיררה בבכי. בראיון בלעדי היא מתארת את שעבר עליה בערב ההוא, ובכל ערב מאז

זה היה רגע מצמרר. מיד לאחר גזר הדין שניתן היום לעידן אנורי, שתקף אותה בלב תל אביב בסכין והשחית את פניה, פרצה הקורבן בבכי. במשך דקות ארוכות היא בכתה כשהיא נשענת על התובעת, על נציגות מרכז נוגה ועל אמה. בריאיון בלעדי לחדשות 2 היא מתארת את הגיהינום שעברה ואת התחושות שלא מרפות.

רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לפייסבוק רשת

"כל הסביבה שלי אמרה לי, לפני שנתיים כשזה קרה, שבגזר הדין זה ייגמר. האמת היא שהמשפט נגמר, אבל אני פה, והצלקות שלי בנפש ובגוף מזכירות לי בכל רגע איפה אני חיה, באיזו מציאות מעוותת וקשה", סיפרה היום הצעירה שהותקפה, ולא התאוששה לגמרי עד היום.

"אני אמשיך לחיות את זה עד יום מותי", אמרה. "לעולם לא אחזור להיות אותה ילדת פרחים שהייתי פעם. אבל קצת הוקל לי, אעכל את זה עוד כמה ימים, ואני מקווה שמעכשיו אוכל לטפל בעצמי קצת יותר ולנסות לרפא ולהציל את מה שנשאר ממה שהייתי פעם, בגלגול קודם".

זירת התקיפה, שדרות ח"ן בתל אביב (חדשות 2)

"אני כלואה בתוך עצמי"

הצעירה שהותקפה דימתה את הפגיעות שלה למחלה. "סרטן או איידס כל פעם עוברים בגוף למקום אחר - הם מחלחלים. אצלי זה אותו דבר, כל יום אתה קם ואתה מגלה שזה פגע בך במשהו הכי רחוק ממה שחשבת שזה יפגע. פוסט-טראומה זה נקרא. לי יש את כל התסמינים".

היא מספרת כי היא לא מצליחה להשתחרר מאותו לילה טראומתי. "אני בכלא. אני כלואה בתוך עצמי. אתה קם עם זה, אתה הולך לישון עם זה, תרצה או לא תרצה - הפלאשבקים מכים באמצע היום, כשאתה הולך ברחוב".

"לפעמים נגמר לך ואתה לא רוצה יותר כי זה קשה מדי", מספרת הצעירה בכאב, "ואז אתה נזכר שיש לך סביבה תומכת ואוהבת. ואז אתה נזכר איך נלחמת על החיים שלך באותו לילה".

"הצלחתי להעביר לשופטים את מה שעובר עליי"

"לא מעניין אותי מה עבר לו בראש, לא מעניין אותי למה", הבהירה הקורבן באשר לתוקף שלה, "אני מתרכזת בי כרגע, לא בו. יש הקלה בגזר דין כזה, ברור. הצלחתי להעביר לשופטים את מה שעובר עליי. יש לי כמה שנים לחשוב מה אעשה ברגע שהוא יצא. אני לא כל כך חושבת על נקמות, אבל ידעתי שבגזר דין אדע שיש לי איקס זמן לחשוב ולהתכונן ליום שבו יהיה בחוץ. ועכשיו יש לי הרבה איקסים לחשוב, וזה מקל מאוד".

"פוסט טראומה לא עוברת", סיכמה הצעירה בעצב, "אבל אני מקווה שיהיו לי את הכוחות להמשיך, כמו שאני ממשיכה, כמו שהמשכתי מלפני שנתיים ועד היום, רק לשרוד, לשרוד ולשרוד עוד קצת. מקווה שיהיו לי הכוחות לשרוד".