'עיר ללא אלימות'

עמנואל רוזן יצא השבוע לתעד את ניצניו הראשונים של פרויקט "עיר ללא אלימות". במסגרת הפרויקט ירושתו חמישים ערים בישראל במצלמות, כדי לתעד את המתרחש במוקדי האלימות. מצלמות שאמורות למנוע את הרצח הבא, שהוא רק שאלה של זמן.

שלשום על אחת הגבעות שצופות אל כביש החוף, נמצאה גופתה של לאה דרנקין, בת השש-עשרה. צעיר בן עשרים-ושש הוביל את השוטרים למקום והודה שרצח אותה, משום שלא נענתה לחיזוריו.
ביום ראשון, סמוך לחוף הים ביפו, חוסל ביריות צעיר בן עשרים-ושתיים. בשישי, נרצח תושב בית דגן. ביום שני נרצח גבר בן שישים-ושבע. מתי הפכנו להיות כאלה?

עמנואל רוזן יצא השבוע לתעד מקרוב את הפרויקט, המאוד שנוי במחלוקת, שבמסגרתו ירושתו חמישים ערים בישראל במצלמות, שמתעדות את המתרחש במוקדי האלימות - רגע אחרי רגע. מצלמות שאמורות למנוע את הרצח הבא, שהוא רק שאלה של זמן.

במדינה שבה ילדים בועטים בזקנים ברחוב אינם חלק מתפאורה של סרט, כבר אי אפשר להתפלא שבתי הספר שלנו מתחילים להידמות למשהו שמזכיר יעד מבוצר. "אין היום שום גורם שיכול לעצור התקהלות או ונדליזם או מישהו שרוצה לבוא לבית הספר ולהרביץ. אם מישהו רב עם מישהו בכיכר בעיר, הוא יבוא לבית הספר כדי לסגור איתו חשבון" אומר דוד גלירוס, המכונה 'רמבו', אחראי למניעת אלימות בבית הספר אורט גוטמן בנתניה. "לכן אני והמצלמות נמצאים כאן, כדי למנוע ממנו להיכנס".

ב-12 ערים בארץ שאימצו את פרויקט "עיר ללא אלימות", פועלים כבר חדרי פיקוד ממוחשבים העוקבים באמצעות מצלמות גלויות ונסתרות אחרי כל פינה בעיר, ומזעיקים בעת הצורך פקחים בתלבושת אחידה ובחזות שאמורה להרתיע. "להערכתי תוך שנתיים שלוש הפרויקט הזה יהיה בכל הארץ" אומר השר לביטחון פנים, יצחק אהרונוביץ'. אך הפרויקט המבטיח, עדיין שנוי במחלוקת. מחנכים ופסיכולוגים וכמעט כל אנשי משרד החינוך רואים את המכשיר כקשוח מדי ועיוור לצורך להבין, לחבק ולטפל.

האלימות מהסרט 'התפוז המכאני': כבר לא סצנה הזויה

בחודשים הקרובים אפשר יהיה לראות על בימת התיאטרון את מה שרואים בכל יום בטלוויזיה וקוראים בעיתונים. השבוע דקות אחדות לפני שנכנסו לראשונה לתפקידים שנכתבו עבורם, ביקשו שחקני 'התפוז המכני' להיפגש עם הקורבנות האמיתיים. לשמוע ולהשמיע בתקווה להבין ממקור ראשון את הטירוף ששולט ברחובות. נראה שהתפוז המכאני' הוא כבר לא סתם סרט על אלימות מטורפת מארץ רחוקה.