עדה לאלימות בירושלים: "זה היה לינץ', הם הרגו ערבי בן גילם בידיים"

במשטרה הורו על הקמת צוות חקירה מיוחד לבדיקת נסיבות התקרית שדווחה תחילה כקטטה שפרצה בין יהודים לערבים בכיכר ציון. מתנדבת בעמותת סיוע שחזתה בהתרחשויות תיארה בזעזוע את מה שראו עיניה, שנעשה - לטענתה - רק בשל מוצאו של צעיר שהוכה ונפצע קשה: "זה היה אובדן של צלם אנוש"

צוות חקירה מיוחד הוקם. ארכיון (חדשות 2)

שעות אחרי התקרית האלימה שהתרחשה הלילה בירושלים, הולכות ומצטברות עדויות על מה שדווח תחילה כקטטה שפרצה בכיכר ציון - ועלול להתברר בהמשך כלינץ' של ממש שביצעו יהודים בשלושה צעירים ערבים. אחד מהמותקפים נפצע קשה והועבר לטיפול בבית החולים "הדסה עין כרם" שבבירה. בעקבות חומרת האירוע, מינה ממלא מקום מפקד מחוז ירושלים במשטרה, ניצב מני יצחקי, צוות חקירה מיוחד.

רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לפייסבוק רשת

פעילה באחת מעמותות הסיוע לנוער הייתה עדה לחלק מההתרחשויות האלימות. בעמוד הפייסבוק שלה היא גוללה את מה שראתה: "הגענו, כמה אנשי צוות בשעה הרגילה להתנדבות שלנו בכיכר ציון. לא עברה חצי שעה, וצעקות 'יהודי הוא נשמה ערבי הוא בן זונה' עלו בקולי קולות. עשרות נערים החלו לרוץ, התקבצו והחלו לתת מכות רצח של ממש לשלושה נערים ערבים שהלכו בנחת במדרחוב בן יהודה. ראיתי לינץ', בעיניים ממש".

את השתלשלות מסכת האלימות, שאותה כינתה "אובדן צלם אנוש שלא ניתן לקבל", היא תיארה: "כשאחד מהנערים הערבים כשל ונפל לרצפה, המשיכו הנערים לבעוט בו בראש. הוא איבד את ההכרה: העיניים התגלגלו, זווית הראש התעוותה ואז הבועטים ברחו והשאר התקבצו מסביב במעגל, כשחלק המשיכו לצעוק את הסיסמה הבזויה הזאת עם שנאה בעיניים".

"הוא שכב מפרפר על הרצפה"

אותה המתנדבת ועמיתיה מיהרו להגיש לצעיר עזרה, כשברקע - לטענתה - צעקו בני הנוער היהודים סיסמאות בגנותם. "מתנדבים שלנו באו לנסות לבצע החייאה", היא סיפרה. "המוני נערים התחילו להתמרמר בקול על שאנחנו מנשימים ערבי. הם ראו את שאר המתנדבים מזועזעים ושאלו למה אנחנו כל כך בשוק - הוא ערבי. בהמשך, עמדו שם שני נערים שלא הבינו למה אנחנו רוצים לתת בקבוק מים לבן דוד של הנער שהובהל במצב אנוש לבית חולים - גם בהסבר שהוא ערבי, הם לא צריכים להסתובב לנו במרכז העיר וזה מגיע להם כי אולי ככה הם יפחדו".

לטענת המתנדבת, היו המעורבים באירוע בני 18 לכל היותר, ואחדים מהם אף בני 15. "הם פשוט ניסו להרוג מישהו בידיים שלהם", היא סיפרה בזעזוע. "לילדים האלה לא זז שום דבר בלב כשהם בעטו למוות בנער בן גילם ששכב מפרפר על הרצפה. התמונה לא זזה לי מהעיניים, הקולות עוד נשמעים, וכך גם תחושת חוסר האונים והשאלה מה קרה לנו ומה קורה לילדים שלנו - אך בעיקר, איך והאם עוד אפשר לשנות".