כך פוענח הרצח המסתורי בדיזינגוף

זו היה רצח שבמבט ראשון, נראה כאילו אין אפשרות לפענח אותו – בתוך חדר הממ"ד שעלה באש בדירה ברחוב דיזנגוף בת"א, נמצאה בשבוע שעבר גופתו של ד"ר אלי ללוז. הלהבות כילו את כל הראיות בחדר מלבד אחת - רשימות עם מספרי טלפון לא מוכרים. 48 שעות מאוחר יותר, עלו הבלשים בקשר והודיעו: "החשודים ברצח בידינו"

איך נראה רוצח? כולנו יודעים שהוא לא בהכרח נושא צלקת מפחידה על פניו. רוב האנשים שירצחו בעתיד, לא מסתתרים עכשיו במתקנים סודיים של הפשע המאורגן. הם מתהלכים עכשיו ברחוב בינינו.
ועדיין - פליאה קלה מתעוררת, כשעל פי החשד רוצח באמת אכזרי וקר רוח נראה כמו תמונותיהן של החשודות ברצח ד"ר אלי ללוז ברחוב דיזינגוף 218.

השוטרים שהוזעקו לזירה ראו בתוך הדירה שבקומה השלישית מוטלת גופת גבר. סיבת המוות, יקבע הפתולוג עוד מעט: דקירות סכין. הרבה דקירות. על ראש הגבר שרידי שקית ניילון. הגופה והדירה מפויחות חלקית עקב שריפה. השם על הדלת: ללוז.

אלי ללוז, דוקטור לכימיה, היה יהודי צרפתי. בעבר הרחוק חי כשש שנים בישראל, במהלכן עבד במכון ויצמן ואחר כך בחברת טבע. כשחזר לצרפת, מצא את מקומו במפעל דשנים.

שמועות על חיסול אירני

ללוז לא נישא מעולם ולא היו לו ילדים. לאחר שנודע כי נרצח, פורסמו באתרים שונים בעולם השערות שמדובר בנקמה של אירן על חיסול מדעני הגרעין שלה. לפני כשנתיים, כשהוא כבר בגמלאות, רכש ללוז את הדירה ברחוב דיזנגוף והיה מגיע לישראל אחת לשלושה חודשים למשך מספר שבועות.

שעתיים לפני שנרצח, הספיק לארח בדירתו חבר טוב. באמצע, ניהל ללוז שיחת טלפון קצרה. "איזו בחורה מאשדוד או מאשקלון", כך זכר החבר שעזב את הדירה ב-22:10 בערב. אחד השכנים סיפר שהתעורר בשתיים בלילה, עם ריח של עשן בנחיריו.

"יכולתי בעצם לתחם את שעת הרצח משעה 22:10 עד לשעה 2:00 לפנות בוקר", מספר רפ"ק נסים דאודי, חוקר הרצח. "שזה איזשהו נתון שהוא מאוד מאוד חשוב לי גם בהמשך לאחר מכן". ביום שלישי בערב, חוקרי המעבדה הניידת, אלה עם החליפות הלבנות, ממשיכים לנבור בזירה.

איכון ראשוני של ה"טוקמן" באשדוד

הם דולים משם בין השאר פתקים ורשימות מפויחות ובהן עשרות מספרי טלפון. ליד אחד המספרים כתב ללוז, "אנה - אשדוד". "לקחנו בעצם את שיחת הטלפון שהוא עשה והוא הזכיר 'אשדוד-אשקלון' ואז מגיע לי אותו מסמך שרשום שמה אשדוד עם מספר טלפון. אני מחבר את זה לאורח חיים שסיפרו לי לגבי המנוח עצמו ואז זה מביא אותי לאיזושהי מסקנה שיכול להיות שהוא קבע איזשהו מפגש חברתי כזה או אחר עם אותו אדם שמחזיק את הפלאפון", הסביר רפ"ק דאודי.

"מה שעולה לנו בעצם זה איזשהו מספר טלפון של סלולרי", תיאר. "את אותו סלולרי אנחנו מנסים לבדוק והוא לא נותן לנו כלום כי מדובר בעצם במכשיר טוקמן שאין לו פנים. אין לו בעלות, אני לא יודע מי מחזיק את הפלאפון עצמו".

רביעי בצהריים, יממה לאחר גילוי הגופה. יש איכון ראשוני ודי כללי של הטוקמן בעיר אשדוד. מאמץ טכנולוגי וחקירתי של כמה יחידות במשטרה מגלה אחר הצהריים שהמכשיר נמצא ברחוב מיכאלאנג'לו.

הפשיטה על הדירה באשדוד

דאודי יוצא לדרך ואז מגיע מידע הזהב מחברת התקשורת. בליל הרצח, מכשיר הטוקמן היה בדיזנגוף בקטע הרחוב הרלוונטי בין 22:00 ל-2:00 בלילה. בינגו. "מיום רביעי אנחנו יושבים עשרות עשרות של שוטרים בלשים, מבצעים הרבה מאוד תרגילים, פעילות טכנית, פעילות מבצעית על הדירה עצמה (באשדוד)", מתאר דאודי.

הדיירים בשכירות הם שני אחים, אזרחי ישראל יחד עם שתי בנות זוג, נערות ליווי שנכנסו לארץ באשרת תייר לפני כשלושה חודשים. בחמישי בצהריים אחת מהן יוצאת ועולה על מונית בדרכה ללקוח. ניידת עוצרת אותה באמצע הדרך.

שמה מרינה טראסנקו, בתו של קצין משטרה בכיר באוקראינה. ארבע שעות אחר כך, הבלשים פורצים פנימה ועוצרים את שני האחים יחד עם מחזיקת הטוקמן, אנה קורמשינה. לוקח מספר רב של שעות עד שהיא מספרת את הסיפור במלואו.

"תרגישי איך זה"

קצת אחרי חצות, מסכימה קורמשינה לצאת לשחזור. בשעה 2:00 בלילה יש לנו את התמונה המלאה, לפחות על פי גרסת אחת החשודות. אנה סיפרה שהייתה אצל ללוז שבוע קודם לכן והבחינה בחבילת שטרות יפה.

כשטלפן להזמין אותה שוב, היא הציעה לצרף את חברתה - וללוז בלע את הפיתיון. השתיים תכננו לשדוד אותו. הן שתו איתו יחד כשעה וגם סיממו אותו בהצלחה חלקית, על ידי הגנבת אקסטזי לכוס המשקה שלו.

לפי אנה, מרינה הלכה למטבח, חזרה עם שני סכינים והתחילה לדקור. בהתלהבותה מסרה לאנה סכין אחד ואמרה, "תרגישי איך זה". אנה הצטרפה לדקירות.

אחרי הרצח - וודקה עם וויסקי

"מה שמתמיה אותי", שואל דאודי, "זה קודם כול השיטה - למה היא לא חנקה עם הכרית? עכשיו, לתקוע סכין בבן אדם, צריך קצת כוח. לדעתי יכול להיות שמי שתקע את הסכין לא היו הן". אלא שהמשטרה בדקה והצליבה: הגברים נקיים מחשד.

פרופ' שרה בן דוד ראש החוג לקרימינולוגיה במרכז האוניברסיטאי אריאל, מציעה הסבר אחר, לפיו ללוז תפס אותן גונבות. "הן היו בנקודת אל-חזור. אם הן היו בורחות הוא היה מסגיר אותן, הוא ידע מי הן. אז הפתרון - להשתיק אותו. איך משתיקים אותו? הורגים אותו".

הסבר סביר, אלא שהנשים עצמן סיפרו שלא גנבו לפני שרצחו אותו. כשהגופה החמה לידן, השתיים התיישבו לשעה נוספת של וודקה עם ויסקי. אחר כך התפנו לחפש את הכסף. הן מצאו רק 2,000 שקלים, לפני שעזבו את הדירה והציתו אותה ולקחו איתן את הטלוויזיה.

"ככה זה. לא תמיד יש הסבר מורכב", מסכם דאודי. "לפעמים זה רק היצר להרוג. אין חוקים".

רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו ל-200 אלף החברים של חדשות 2 בפייסבוק