הקונסול בניו יורק משחזר את האימה ברגע נפילת התאומים

הקונסול הכללי של ישראל בניו יורק עידו אהרוני, היה אחד הדיפלומטים הראשונים לראות מקרוב את הפצע הפתוח בגראונד זירו כשביקר ביום השלישי לאחר הפיגוע. עשר שנים אחרי, הוא מספר לדנה רפופורט על הרגע שלא ישכח לעולם ועל איך ניו יורק השתנתה מאז

עידו אהרוני קונסול ישראל בניו יורק (חדשות 2)

היום יעמדו בניו יורק ארבע דקות דומייה לזכר 2,977 בני אדם שנספו בניו יורק, וושינגטון ופנסילווניה, לפני עשר שנים בדיוק. כבר באותם רגעים, בדקות הראשונות הבינו מיליוני העיניים הדבוקות למסכים, בין אם באמריקה או מעבר לים, שזהו יום שישנה את חיינו לעד.

לאורך היום אנו במעבירים בשידור ישיר את אירועי הזיכרון לציון פיגועי ה-11/9

ליבה של מנהטן חזר לפעום בעשור האחרון, נתיבי התחבורה חזרו להזרים מאות אלפי תושבים, תיירים ואנשי עסקים לדרום מנהטן. בנאים על מנופים ופיגומים עומלים יום ולילה על מגדל החירות שכבר מתנוסס לגובה 80 קומות ומואר בצבעי הדגל  - אבל זה לא עוד רב קומות מפואר בבנייה, אלא הכלכלה, הביטחון והגאווה של העיר שמנסים לחזור לעצמם.

בתוך העיר המתחדשת, מיליוני התושבים שחיו פה בספטמבר 2001, לא יכולים לשכוח את אותו הבוקר. גם הקונסול הכללי של ישראל בניו יורק עידו אהרוני, זוכר גם הוא את אותם הרגעים. על רקע החדשות המבשרות על התראות לפיגוע ביום השנה, הוא מספר על חוויית 11/9 שלו.

באותו הבוקר הוא ישב במשרד בקונסוליה, שבועות ספורים לאחר שהתחיל את תפקידו כקונסול תקשורת והסברה בארצות הברית. "בבוקר של ה-11 בספטמבר התארח בניו יורק שר התחבורה דאז, אפרים סנה והקונסול הכללי אלון פנקס ואני התלווינו אליו לארוחת בוקר בשעה 8:00, בבניין של הליגה נגד השמצה שמול האו"ם". אהרוני עזב את הארוחה מוקדם יותר כדי להגיע לקונסוליה לשיחת ועידה עם ירושלים, שהתקיימה ב-9:00 בבוקר, כמו בכל בוקר באותה תקופה.

תמונת מציאות אחרת לגמרי

"איזה מטוס נכנס בבניין" (רויטרס)
אהרוני מספר כי השיחה היומית התחילה והוא פתח במקביל את הטלוויזיה בחדרו. "הייתה איזו תקלה... איזה מטוס נכנס בבניין", הוא ספר לעמיתיו מעבר לקו. בטח התקשורת כאן תתעסק בזה בימים הקרובים". דקות ספורות לתוך השיחה, התברר שהטלויזיה משדרת תמונת מציאות אחרת לגמרי.

בשעה 9:03 פגע המטוס השני במגדל במגדל הדרומי וכל העולם צפה בשידור חי כיצד הריבונות של המעצמה החזקה בעולם הופרה. מאותו רגע יעברו על אהרוני כמה ימים ארוכים ללא שינה.

"פינו אותנו מהבניין כי חשבו שאנחנו גם בסכנה. פתחנו פה חפ"ק, בחדר מצב נפתחו 4,500 תיקים", מספר אהרוני. לדבריו הגיע זרם שאילתות בלתי פוסק של ישראלים מודאגים שחיפשו ליצור קשר עם קרובים והתקשרו ללא הרף למשרד החוץ בירושלים שהעביר לניו יורק את הפניות. "עברנו בכל בתי החולים, חיפשנו פצועים ישראלים וניסינו לאסוף מידע. במשך 96 שעות למעשה לא ישנתי. כולנו, אף אחד לא ישן".

שלושה ימים לאחר מכן ב-14 לספטמבר, נפתח לראשונה שדה התעופה הבינלאומי קנדי ועל אחת הטיסות הראשונות שנחתו היה ראש עריית ירושלים אהוד אולמרט שהגיע לבקשתו של ראש עריית ניו יורק רודי ג'וליאני. אולמרט ביקש שפנקס ואהרוני יתלוו אליו לסיור בגראונד זירו. אולמרט וג'וליאני יצאו לגראונד זירו עם מסוק, דרך האוויר ויתר הצוות הגיע דרך המים.

"ירדנו מהסירה, וזה היה כמו, יום הדין. היום הכי נורא בחיים שלי", שיחזר אהרוני. בליווי ראש העיר ומפקד המשטרה של ניו יורק ברנרד קריק, אהרוני היה אחד הראשונים לדרוך על הקרקע החרוכה.

מחזה איום שאי אפשר לתאר במילים

רגעי האימה בניו יורק (AP)
"חילקו לכולנו מסכות גז ובכל זאת בקושי יכולנו לנשום. החום, כל דבר מוצק פלט חום, צחנה איומה ונוראה" מספר אהרוני. על כניסתו למתחם שנפגע. את 45 הדקות שהעביר שם, אהרוני זוכר בבירור.

"ראינו את כל הבניינים, הגשר שמעל הכביש המהיר היה מרוסק, כל הבניינים מסביב. הייתה ערימה ענקית של פסולת מעלה עשן. זה היה מחזה איום ונורא שאי אפשר לתאר במילים", הוא נזכר. עבודות הפינוי והחילוץ התחילו מיד אחרי האסון אבל אנשים עבדו בדממה, מספר אהרוני. "לא החלפנו מילה. אני לא אשכח את השקט הזה".

אהרוני, למוד מלחמה ושנים של טרור ופיגועים כחייל, אזרח ודיפלומט ישראלי, מספר ששום דבר לא מכין אותך ולא משתווה למראות שראה באותו היום. "זה מסוג הדברים שאתה לא באמת מבין מה אתה רואה, אבל הרגשתי שאני בתפקיד ואני קודם כל מבצע את העבודה", אומר אהרוני.

"בכל זאת הבנתי שאני חלק ממשהו שהוא אירוע בסדר גודל תנכ"י", הוא מתוודה ומוסיף: "11 בספטמבר השפיע ושינה את חיי כל מי שהיה בעיר באותו יום. אך הצלקת לא נכרת רק באנשים. ניו יורק, אולי אמריקה כולה, אחרת מאז אותו היום".

ניו יורק השתנתה מיד

אהרוני שחי בארצות הברית בשירות משרד החוץ בשני העשורים האחרונים טוען כי "ניו יורק השתנתה מיד". לדבריו, "פעם אחת שוטר, ממש ליד הקונסוליה מנע ממני להיכנס ואפילו דחף אותי בגסות למרות שהראיתי לו תעודה דיפלומטית". אהרוני ספג לא מעט קריאות גנאי בימים שבאו לאחר הפיגוע, כשנחשד בטעות למוסלמי.

מעבר לחשדנות ולבדיקות דקדקניות גם הטיסות הפכו לסיוט, אבל בסופו של דבר האמריקאים הצליחו ליישב את הצורך בסינון ובביטחון עם יעילות שמאוד אופיינית להם. מצד אחד, הייתה קריסה של מערכת האמון, עליה מושתת השיטה האמריקאית, ומנגד התחיל תהליך התמודדות החלמה ולחימה. אהרוני אומר שזו טעות לחשוב שכישראלי יש לך יותר כלים להבין או להתמודד עם זה, לדבריו ההשוואה לא נכונה במקרה הזה.

אהרוני נזכר בטור אחד שקרא בעיתון הניו יורק טיימס שתמצת את מה שה 11/9 גרם לרבים להבין. "בסוף מנהטן זה אי קטן", הוא מצטט את קלייד הברמן. "ביום בו פגעו המטוסים בבנייני התאומים כל הכבישים, הגשרים והתעלות נסגרו. זו הייתה תחושה שניו יורקרים לא התנסו בה קודם לכן", מספר אהרוני. כשהם נשארו מנותקים ומזועזעים, ניו יורק התגלתה כמעוז של עזרה ההדדית. במילה אחת, אהרוני מסכם את השינוי - סולידריות.

יום הזיכרון של אסון התאומים, הפנטגון וטיסה 93 הוא אחד הימים הכואבים בתולדות ארצות הברית, אך זה גם יום בו זוכרים את אחד ממבצעי החילוץ וההצלה המוצלחים בהיסטוריה של האומה. היום, כשכולם יעמדו דום הם יזכרו את 2,977 הגיבורים,  הם ישכחו ליום אחד שהם דמוקרטים, רפובליקנים, נוצרים או מוסלמים ויהיו בעיקר אמריקאים.

רוצים לקבל עדכונים נוספים מרחבי העולם? הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק