הניקס שוב במשחק עם כרמלו אנתוני

בעשור האחרון המעמד של הניו יורק ניקס ב-NBA התפוגג והקבוצה הפכה לבדיחה, אך כעת הגיע השינוי שיכול להשיב את הניקס עמוק אל תוך הפלייאוף – החתמתו של כרמלו אנתוני. בן מיטלמן על הטרייד שיחזיר את הניקס למשחק

הרכש החדש של הניקס - כרמלו אנתוני (רויטרס)

הטרייד הגדול של השנה ב-NBA הנחית הלילה בניו יורק את כרמלו אנתוני, בלי ספק אחד הכדורסלנים הטובים והמשמעותיים בליגה בעשור האחרון. הניקס היו חמים על הטרייד הזה המון זמן. שנים.

לא תמיד הניקס ידעו להעמיד קבוצות ראויות לאליפות. בדרך כלל לא. אבל כמעט תמיד זו היתה קבוצה לוחמת, קבוצה קשוחה, קבוצה שכייף לצאת איתה לקרב. בעשור הקודם הכול התפוגג. לא רק שההגנה החזקה נעלמה, ושורה של החלטות הזויות סידרו חוזים מפלצתיים לג'נרל מנג'רים ושחקנים במה שהצדיק תביעה ייצוגית, אלא שהניקס הפכו להיות בדיחה. הניקס כבר לא היו פקטור, הם כבר לא עניינו אף אחד, אלא נותרו רק בדיחה עצובה. ואין דבר משפיל יותר לאוהדים מאשר להפוך לבדיחה עצובה.

בשנתיים וחצי האחרונות, מאז המאמן מייק דאנטוני היה אמיץ מספיק כדי לקבל את המפתחות ולנקות את הלכלוך שהשאירו אחריו, הגיע השינוי. הניקס חזרה לשחק כדורסל, ומה שנותר היה בעיקר לקוות לתזוזה בשוק השחקנים שתאפשר לניקס יום אחד להפוך שוב לקבוצה מאיימת.

אחרי שאמארה סטאדמאייר, צדיק יהודי שומר מצוות, עשה עלייה למנהטן בקיץ, זה כבר נראה הרבה יותר טוב, אבל החל מהלילה - זה כבר מצוין. אם אמארה לבדו שווה פלייאוף במזרח, עם כרמלו הניקס היא כבר קבוצה שיכולה להתקדם עמוק אל תוך הפלייאוף ולהסתכל בעיניים לכולם. או כמעט לכולם.

לפני הטרייד היה לניקס סיכוי מול מיאמי?

הספקנים, ואלה שסתם נהנים באופן עקרוני להשבית שמחות על טריידים, יגידו שהניקס שילמה מחיר כבד מדי. שהקבוצה משכנה את העתיד שלה תמורת עוד שחקן שלא לקח מעולם אליפות ולא יזכה בה גם בגלגול הקרוב. השחרור של ארבעה שחקנים כמו ריימונד פלטון, ווילסון צ'נדלר, דנילו גלינארי וטימופיי מוזגוב, הוא אכן מחיר כבד. אבל איך לעזאזל חשבתם שאפשר להחתים שחקן בקליבר של 'מלו' מבלי לשלם מחיר כבד? אלה החיים, על סחורה טובה משלמים.

אנשים מלגלגים שמול הטריו של מיאמי זה לא יספיק. שמול הרביעייה של בוסטון השמיכה תהיה קצרה. הם כנראה צודקים כמובן. אז מה? ולפני הטרייד היה לניקס סיכוי מול מיאמי או בוסטון? ברור שלא. אבל כדי לעשות משהו בליגה הזאת צריך שמות גדולים. ועכשיו לניקס אין אחד, יש שניים. ואולי בעצם שלושה, כי גם צ'אנסי בילאפס שהצטרף הלילה הוא בחור שתמיד תרצה בצד שלך, ולא בצד השני, ובכלל לא משנה בן כמה הוא.

כעת, העניין הוא שהניקס לא יסתפקו בפלייאוף. יהיה שם, בחדר ההלבשה, מספיק אגו וביטחון כדי שהתחושה לא תהיה "מגניב שהגענו לפלייאוף, אולי אפילו נעשה פה קצת רעש וניתן פייט בסיבוב הראשון", אלא "אין מצב שהגענו עד ניו יורק כדי לעוף בסיבוב הראשון של הפלייאוף. פשוט אין מצב".

וכשזאת הגישה, כבר פחות משנה מה יקרה בפועל. השלב הראשון הוא לקבל את ההחלטה. לבצע את הקפיצה, לפתוח את הדלת לחבר'ה הרציניים, ולוותר על שחקנים משניים נחמדים. וזה מה שהניקס עשתה הלילה. הניקס שוב במשחק. תכינו את הפופקורן.

רוצים לקבל עוד עדכונים מעולם הספורט? הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק