מראדונה על פול התמנון: "בגללך הפסדנו"

אפשר להתווכח מי הכדורגלן הטוב בהיסטוריה, אבל לשאלה מי השחקן המעניין מכולם יש תשובה ברורה. המושיע של ארגנטינה שכבר הועלה לדרגת קדוש חוגג היום 50 שנה. מצב רוחו של מראדונה לא משהו לאחרונה, ורק דבר אחד שימח אותו: מותו של פול התמנון, עליו כתב בטוויטר "שמח שהלכת, תמנון פסיכי שכמוך". אסף יחזקאלי חוגג יובל

מה שבטוח, לבעוט הוא עוד יודע, וגם לעשות הרבה כסף: כשמראדונה בא לבעוט בקיר באיזה אירוע התרמה בחסות יצרנית שעונים, השבוע במוסקבה, אפשר היה לסמוך עליו שיספק את הסחורה. וגם כשהוא מפספס, הוא יודע לתקן את הרושם.

וזה היה רק קדימון לחגיגות היובל של מראדונה, שמתחילות היום. מראדונה אמר זה לא מכבר שהכי היה רוצה לבלות את יום הולדתו ה-50 בנאפולי, המועדון שבו בילה שבע עונות קסומות. אלא שהשבוע, נאפולי טובלת בצחנה של שביתת פועלי הזבל, האשפה מתגוללת ברחובות, והסירחון היה מפריע לכולם לחגוג.

מאידך, גם ארגנטינה מכורתו איננה מקום טוב לחגוג בו השבוע, בגלל האבל הלאומי על מותו של הנשיא לשעבר. רק דבר אחד שימח, על-פי הציוצים ברשת, את רוחו של דייגו: זה היה מותו של פול התמנון. הציוץ בטוויטר לא הותיר מקום לספק: "אני שמח שהלכת, תמנון פסיכי שכמוך", כתב דייגו. "בגללך הפסדנו את גביע העולם".

"גבירותי ורבותיי, הם יכולים למצוץ לי"

איזו תבוסה לארגנטינה. הרצפה בפרטוריה הייתה עקומה באותו היום, כשמראדונה סגר עוד פרק ברכבת ההרים והשדים של הקריירה שלו. מסי נעלם, היגוואין פישל, ומראדונה, כזכור, נבעט מאימון הנבחרת, ותלה את החליפה המבריקה שכיכבה בכל התמונות.

מה עוד כבר אפשר להגיד על האיש שמסעיר את עולם הכדורגל יותר מ-30 שנה? פעם ברגלו, פעם בידו,
פעם בבטנו, והרבה מאוד בפיו. הנה תזכורת קטנה למיטב מהפנינים של דייגו, במסיבת עיתונאים עוד לפני המונדיאל: "למי שלא האמינו בי, ותסלחו לי, גבירותי ורבותיי, הם יכולים למצוץ לי, ולהמשיך למצוץ לי".

אמיר קוסטוריצה הבמאי היה היחיד שזכה לתעד מקרוב, לפני המינוי לנבחרת, את מראדונה, ולהאיר טפח מחייו הפתלתלים. "הנה הבית שלי. היינו מכינים כדורים מנייר וזורקים אותם החוצה, לשם, זה היה השער", מספר דייגו. "היינו זורקים את הכדור ככה ונוגחים בו. המרפסת הייתה האצטדיון שלי".

האם מראדונה = ישו?

ובהישמע קול פעמוני היובל, בשלה העת להעמיק בדימוי אחד נוסף. מראדונה = ישו, כך בטוחים לא מעט אוהדים ופרשנים. פלה, נאמר, חגג השבוע אמנם יום הולדת 70, אבל בקרב בין השניים, רק מראדונה זכה לכנסייה על שמו, כנסיית "יד האלוהים" מהזרם המראדוניאני.

מצד שני, ישו כנראה לא עשה קוקאין כל חייו, לא עשה ניתוח לקיצור קיבה, וככל שהצלחנו לבדוק,
ישו היה שדוף למדי, ולא התנפח לממדים כאלה. וגם, ישו מת פעם אחת, על-פי מרבית הדיווחים, מרדונה מת שלוש פעמים לפחות לפני שקם לתחייה והלך לגמילה אצל קסטרו בקובה. "כולם מצדיקים את ארצות הברית, אני מצדיק את קובה", הוא אמר אז. "ופידל הוא גדול. יש לי קעקוע שלו. יש לי גם צ'ה גווארה".

אבל הוא כן הנער משכונת העוני של בואנוס איירס שבא מלמטה, ואת הבשורה על-פי דייגו הוא הביא דרך יד האלוהים, שאותה הטיח בפניו של הכובש האנגלי, שמשול אולי לנציב הרומי, אז במקסיקו, וכל הרעים שקמו עליו בעצם צלבו אותו, והוא קם לתחייה בכל פעם מחדש.

מראדונה, אגב, ביקר בישראל בשנת 94', הלך את כל הוויה דולורוזה בעיר העתיקה, אבל דווקא ממפגש ארצי מאוד, באותו היום בירושלים, הוא התרגש יותר. הייתה זו הפגישה עם ראש הממשלה דאז, יצחק רבין.

ועל היורשים, או השליחים של מרדונה, גם אפשר להתווכח. האם מסי, למשל, יהיה בתנ"ך של מראדונה 'הקדוש ליונל'? במונדיאל, אתם זוכרים, הוא היה בשר ודם לגמרי, וגרמניה, שלקחה למראדונה השחקן את הגביע בשנת 90', שלחה את מראדונה המאמן המושיע הביתה, בחלוף 20 שנה.

אז האם מראדונה = ישו? אנחנו לא באמת יודעים, אבל דבר אחר בטוח: ישו עזב אותנו כשהיה בן 33, ודייגיטו שלנו כבר בן 50. מה צופן לו העתיד? קשה להאמין שמראדונה יחליט דווקא כעת להתמסר רק לתכנית האירוח, או לטייל כל היום בפארק עם נכדו בנחמין מבתו ג'אנינה, שנשואה לסרחיו קון אגוארו, חלוץ אתלטיקו מדריד. יותר הגיוני שמשהו מסעיר ומפתיע אחר יקרה, ובטלוויזיה ימשיכו לחקות אותו
בכל פעם בגלגולו החדש.