"אנה פרנק יכלה להיות היום סופרת בת 77 בבוסטון"

האם אנה פרנק הייתה יכולה להינצל? מרצה אמריקני להיסטוריה כותב כי אוטו פרנק פעל להשגת ויזה למשפחתו - אך נדחה בשל מדיניות הגירה קשוחה הנבעה מדאגה לביטחון הלאומי. הסוף ידוע לכל: מהמשפחה בת ארבע הנפשות שרד רק האב, ואילו אשתו אדית' והבנות מרגוט ואנה נספו. הסוגייה תפסה כותרות בארה"ב לנוכח משבר הפליטים

"יכלה להיות סופרת בת 77 בבוסטון" (חדשות 2)

"אנה פרנק הייתה יכולה להיות היום סופרת בת 77 בבוסטון" - כך טוען המרצה להיסטוריה ריצ'רד ברייטמן. החוקר מתבסס על יותר מ-80 עמודים של מסמכים שגילה מכון YIVO למחקר יהודי בהם מגוללים מאמציו של פרנק להשיג למשפחתו ויזה לארצות הברית כבר ב-1941 - מאמצים שלא נשאו פרי, למרות קשרים רבים בהם החזיק, הן במעגלים עסקיים והן במעגלים פוליטיים בכירים.

רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לפייסבוק רשת

"מאמציו של אוטו פרנק להביא את משפחתו לארצות הברית נכשלו בשל מדיניות הגירה אמריקנית שתוכננה כדי להגן על ביטחון המדינה ולמנוע כניסת זרים בעת מלחמה", הסביר ברייטמן במאמר משנת 2007 שזוכה בימים אלו לדיון מחודש, לאור סוגיית הפליטים הסוריים והדיון הציבורי בארצות הברית לגבי מדיניות ההגירה שיש לנקוט כלפיהם. "המסמכים חושפים כמו בהילוך איטי את הסיפור, כאשר חלופת המכתבים חושפת מעבר בין יבשות ומדינות. לעיתים קרובות המידע שנשלח כבר לא היה רלוונטי כשהגיע", מסביר ברייטמן, "בכל פעם שהצליחה המשפחה להתגבר על מכשול, אחד חדש צץ".

באפריל 1941 כתב אוטו פרנק לחברו האמריקני ניית'ן שטראוס ג'וניור כי "אני נאלץ לחשוב על הגירה, וארצות הברית נראית כמו המדינה היחידה אליה אנחנו יכולים ללכת. אולי אתה זוכר שיש לי שתי בנות", ציין, "בעיקר למענן אנחנו חייבים לעשות זאת, גורלנו שלנו חשוב פחות". פרנק ביקש מחברו 5,000 דולרים לכיסוי הפיקדון להוצאת הוויזה. "אתה האדם היחיד שאני מכיר שאני יכול לבקש זאת ממנו", הסביר.

לשטראוס היו קשרים רבים, שכן היה בנו של איש עסקים אמיד ובעצמו ראש סוכנות הדיור האמריקנית וחבר אישי של אשת הנשיא אלינור רוזוולט. הוא ואשתו הלן החלו להיות מעורבים בסאגה ופנו למחלקת המדינה ומחלקת ההגירה בסוכנות הפליטים הלאומית. גם אחיה של אדית' פרנק, שכבר התגוררו בארצו הברית, סיפקו תצהירים המעידים על אמינותם של משפחת פרנק.

מאות אלפי בקשות, דרישות משתנות, וסוף קורע לב

אולם כבר בתחילת 1939 יותר מ-300 אלף איש כבר היו ברשימת ההמתנה לוויזת הגירה לארצות הברית. ביוני 1941 קונסוליות אמריקניות נסגרו בזו אחר זו במדינות שנכבשו על ידי הנאצים, כך שהיה קשה עד בלתי אפשרי להגיש בקשות באופן מוסדר. ארצות הברית אף לא התירה למי שנשארו לו קרובי משפחה במדינות הללו להגר אליה, מחשש שהנאצים יסחטו את המהגרים באיומי פגיעה במשפחתם ויאלצו אותם להפוך למרגלים.

משפחת פרנק ויתרה לאחר זמן מה על הניסיון להשיג ויזה אמריקנית, והחליטה לנסות ולהשיג ויזה לקובה, שהפכה למקום מקלט עבור חלק מיהודי אירופה, שם המתינו לקבלת דרכון אמריקני - אך לאחר שארצות הרית הקשיחה עוד יותר את נוהלי ההגירה הוחלט כי מי שהיגר לקובה לא יהיה זכאי לוויזה אמריקנית. הקובנים חששו שהמהגרים היהודים "ייתקעו" במדינה, והקשיחו גם הם את מדיניות ההגירה. בסופו של דבר הצליח אוטו פרנק להשיג ויזת הגירה לקובה - אולם כעבור 10 ימים היא בוטלה לאחר שגרמניה ואיטליה הודיעו על פתיחת חזית מול ארצות הברית.

ב-1942 נכנסה משפחת פרנק למחבוא, יום לאחר שמרגוט קיבלה צו התייצבות במחנה עבודה וכחודש לאחר יום הולדתה ה-13 של אנה, בו קיבלה במתנה יומן. הסוף העגום ידוע לכל: המשפחה התגלתה, ואדית' ושתי בנותיה נספו באושוויץ וברגן בלזן.