מרגש ומדהים: תושבי הכפר הנידח שהפתיעו את היהודים

במציאות מטלטלת בה מעשי האנטישמיות בהונגריה הולכים ומתרבים ומפלגת ימין קיצוני צוברת כוח רב, תושבי כפר קטן במדינה הוכיחו שהאנושיות יכולה לנצח את השנאה. על דעת עצמם, הם בחרו לשפץ את בית הקברות היהודי במקום, הניחו פרחים על המצבות והקימו גלעד הנצחה

השנים האחרונות קשות מאוד לאוכלוסייה היהודית בהונגריה, שסובלת מגל אנטישמיות חריף ויוצא דופן בחומרתו. אלא שבין חומות השנאה, ישנם גם את תושבי הכפר הקטן בצ'קטופילה - שעבדו יום ולילה על מנת לנסות ולשנות אפילו במעט את המציאות הקשה והאכזרית של היהודים במדינה, במיוחד בימים אלה.

רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לפייסבוק רשת

הסיפור הזה מתחיל בנסיעה תמימה להונגריה. מדינה שסובלת בשנים האחרונות מגל אנטישמי חריף, שנובע בין היתר מהתחזקות המפלגה הימנית-קיצונית "יוביק", שקרוב למיליון הונגרים הצביעו עבורה. גם מפלגת השלטון ההונגרית, שעלתה לשלטון ברוב עצום, חשודה באנטישמיות: מנהיג המפלגה אפילו קרא לערוך "רשימות של יהודים המתגוררים בהונגריה".

ראובן בריינר וצביקה פלאש, חברי ילדות שנולדו וגדלו במושב רשפון, תכננו לנסוע לטיול תמים למדינה המזרח-אירופית ממנה הגיעה משפחתם. אמו של בריינר, ששרדה את אושוויץ ועלתה לארץ אחרי מלחמת העולם השנייה ביקשה שאם הם כבר שם, שינסו להגיע לכפר הולדתה הנידח, הנמצא שלוש שעות נסיעה מבודפשט - שם קבור אביה, סבו של ראובן.

ראובן וצביקה הגיעו לכפר הקטן כשבידם פתק עם שם של אדם לא צעיר שכתבה אמם, אחד שיוכל לסייע להם לאתר את קברו של הסב. "הוא גר שם והוא יעזור", אמרה להם. "קוראים לו קוצ'יש והוא גר בכפר הזה עם אשתו מאז נולד".

מצבות מנותצות

ההזנחה בית העלמין בכפר (הטלוויזיה ההונגרית)
כשהגיעו לכפר ואיתרו את קוצ'יש הישיש, הוא הוביל אותם לבית העלמין היהודי של הכפר - בית קברות קטן בן יותר ממאה שנה. אלא שכשהגיעו למקום, פשוט חשכו עיניהם.

"לא האמנו למראה עינינו", סיפרו בריינר ופלאש ההמומים. "לא הצלחנו להיכנס לבית הקברות העתיק בגלל הלכלוך, ההזנחה והעשב הגבוה שצמח במקום. בקושי ראו כמה מצבות מבצבצות מהמקום, כשחלקן בכלל שבור. התחלנו לעבור בין המצבות וניסינו לאתר את הקבר של הסבא. מצאנו את הקבר של אחותו. בקושי ניתן לראות את הכיתוב על המצבה. את הקבר של סבא לא מצאנו".

אלא שבאותו הערב, החליט בריינר שלא להשאיר את המצב בבית העלמין כמו שהוא. "אני את המקום הזה לוקח כפרויקט - ועושה אותו חדש", אמר - והחליט לשפץ אותו כדי להנציח את זכרם של סבו ושל יהודי המקום.

"לא האמנו שמחווה כזו אפשרית בים של אנטישמיות"

הטקס בבית הקברות (הטלוויזיה ההונגרית)
בריינר וחברו סיפרו לקוצ'יש על רצונם לחזור לאזור כדי לטפל בבית הקברות ולשפץ אותו. "ביקשתי ממנו שיארגן לי כלי עבודה ופועלים והבטחתי לו שנשלם לו יפה", סיפר.

זמן לא רב אחר כך הם שבו לכפר, אבל לא בטוח שהם התכוננו למה שציפה להם. "הופתענו ולא האמנו למראה עינינו", אמר בריינר. "תושבי הכפר החליטו לנקות ולתקן את המצבות בעצמם. הם עקרו את השיחים, סידרו שבילים, התקינו חומת אבן מסביב לבית הקברות. אפילו הקימו קיר הנצחה לאותם יהודים תושבי הכפר שנרצחו בידי הנאצים".

וזה לא נגמר כאן. כשהשניים שבו לכפר ההונגרי הנידח, הם נדהמו לגלות שתכננו לכבודם טקס לחנוכת בית העלמין החדש. "התושבים כולם ידעו שאנחנו באים, וקיבלו אותנו חנוטים בחליפות מיושנות, פשוט לאות כבוד", תיארו את הרגע המרגש. "התחבקנו, ולא האמנו שזה אפשרי - ודאי בהונגריה שופעת האירועים האנטישמיים".

סביב בית הקברות הייתה תכונה אדירה - ההכנות האחרונות לטקס. "לא האמנו למראה שנגלה לעינינו. מאות אנשים תושבי הכפר, כמרים ואפילו רב עמדו והמתינו לנו - האורחים החשובים מישראל", סיפרו השניים הנרגשים. אפילו צוותי טלווזיה הונגריים היו במקום והחלו לתעד את האירוע.

"התקבלנו במחיאות כפיים, הדמעות עמדו בעיניים"

ראובן בריינר בבית הקברות (הטלוויזיה ההונגרית)
ברמקול של הכפר הודיעו שהאנשים מישראל הגיעו - ואז החלו לזרום התושבים לבית הקברות שאפילו קנו פרחים בשוק המקומי כדי להניח על הקברים ועל מצבות הזיכרון. "התקבלנו במחיאות כפיים", תיארו. "הדמעות עמדו בעיניים. הבאנו מהבית דגלי ישראל והתעטפנו בהם. המעמד היה מרגש מאוד".

לפתע, פנתה לבריינר וחברו אחת מנשות המקום, יהודייה שמשפחתה שרדה את השואה ושבה להתגורר בכפר. "אני מרגישה עכשיו כאילו נגעתי בישראל", סיפרה בהתרגשות. המעשה האצילי של תושבי הכפר הראה לה שלמרות מציאות אנטישמית קשה, יש בני אדם בכל מקום.

"האנשים מסביב לא עזבו אותנו, כולם רצו ללחוץ לנו יד בתום הטקס. בכינו מהתרגשות והודינו לתושבי הכפר", סיפרו שני החברים מישראל שרק הגיעו לטייל - ונקלעו לאחת הסיטואציות הכי מרגשות שיש.

בסופו של דבר, מצא בריינר את המצבה של סבו. "זה רגע כזה שלא עוזב אותי. אני ופלאש שילמנו לכולם ביד נדיבה. זה לא מובן מאליו מה שהם עשו למעננו ולמען זיכרון יהודי המקום", סיכם.

ביום השואה האחרון התקשר בריינר לקוצ'יש וביקש ממנו שידליק בבית העלמין נרות זיכרון. רק כדי לזכור ולא לשכוח שגם במציאות אנטישמית גואה ועתיד מעורפל, האנושיות עדיין לא גוועה.