חיתוך מצב: 4 חודשים ל"מזרח התיכון החדש"

קצב ההתרחשויות מקשה גם עלינו לעקוב אחר ההתפתחויות, אך רגע לפני שהמחאה מגיעה לשולחנו של השליט הערבי או המוסלמי הבא, זמן לסכם את תקציר הפרקים האחרונים במה שיכונה לבטח בספרי ההיסטוריה – מזרח תיכון חדש. גל המחאה מתוניסיה, כך זה נראה, לא צפוי להיבלם בקרוב

כיאה להיסטוריה הייחודית שלו, לא צריך היה המזרח התיכון לחוות אסון טבע כבד או מזג אוויר סוער - כדי לעבור תהפוכות. בזה אחר זה, כמו אבני דומינו, חשים המשטרים הערביים - רובם אחרי עשרות שנים של יציבות, את הקרקע רועדת. מתוניסיה ועד המפרץ הפרסי - שום מנהיג אינו חסין. כך הפכה הפגנת המחאה הראשונה בתוניס לגל מחאה שלא נראה מעולם בתולדות האזור - מחאה שסופה כלל אינה נראה באופק.

קצב ההתרחשויות מקשה גם עלינו לעקוב אחר ההתפתחויות, אך רגע לפני שהמחאה מגיעה לשולחנו של השליט הערבי או המוסלמי הבא, זמן לסכם את תקציר הפרקים האחרונים במה שיכונה לבטח בספרי ההיסטוריה - מזרח תיכון חדש.

בשורת המהפכה - מתוניסיה

דווקא מתוניסיה יצאה בשורת המהפכה. מוחמד בואזיזי, ירקן צעיר קשה יום, לא תאר לעצמו מה מעשיו עתידים לחולל. מותו בבית החולים, מספר ימים לאחר שהצית עצמו בשוק המקומי, סימן את ראשיתו של גל מחאה חסר תקדים בתוניסיה - שהסתיים רק בסילוקו של הנשיא בן עלי, ששלט ללא עוררין 23 שנים.

גל המחאה החל להתפשט - והגיע לשערי ארמון הנשיאות בקהיר. המיליונים שיצאו לרחובות בעקבות קריאה המונית בפייסבוק הסכימו לשוב לבתיהם רק לאחר סילוקו של המנהיג החזק והיציב באזור: מוחמד חוסני מובארק. יורשו של סאדאת, שהיה אורח כבוד בוושינגטון ובכל משכן נשיאות באירופה - הוזנח על ידי המערב ולבסוף נאלץ לפנות את הכיסא.

אבל אפילו קמצוץ מהג'נטלמניות של מובארק לא תוכלו למצוא בשליט לוב מועמר קדאפי, שהצליח להקים עליו ברית של מדינות המערב - אך פשוט מסרב לעזוב את השלטון. הוא ממשיך לנאום ולהתראיין לכלי התקשורת - אך את המסר שלו הוא לא חייב בהכרח להעביר במילים: צחוק וגיחוך עולים על פניו גם יחד, כשהוא נשאל האם הוא מתכוון לפנות את כסאו.

סעודיה ואירן: המחאה נכשלה

דרומה משם, בתימן, נלחם מנהיג ערבי נוסף על הזכות לסיים את עשרות שנות שלטונו בצורה מכובדת. עלי עבדאללה סאלח כבר הודיע כי יסכים לעזוב את השלטון - כעת השאלה היא רק מתי. "אני בשלטון 23 שנה", אמר סאלח בראיון לרשת "אל-ערביה". "יש לי ניסיון רב, רב מאוד. אני רוצה להעביר את השלטון בצורה שקטה לעם - ולא לאנרכיה. אני אעביר אותו אל העם, בעל האינטרס האמיתי במהפיכה ובאחדות - הוא העם. הוא מקור השלטון".

חודש בלבד חלף, וגל המחאה הגיע גם לסוריה. הנשיא אסד, שהתרברב והצהיר כי אצלו זה לא יקרה - נאלץ כעת לספק את גרסתו לעשרות ההרוגים בהפגנות - המאיימות לראשונה מזה ארבעה עשורים על משטר העלאווים. החשש בימים אלו הוא מפני שפיכות דמים חסרת מעצורים, שתביא בסופו של דבר גם לסילוקו של אסד הבן מהשלטון ולסיום משטר העלאווים במדינה.

והיו גם מדינות בהן נחלשה המחאה - בין אם בכוח ובין אם במחוות לאוכלוסייה. באירן כבר מן היום הראשון של ההפגנות פתחו באש על מפגיני "התנועה הירוקה" שדרשה את סילוק משטר האייתולות עוד ב-2009, ואת המיעוט השיעי שהפגין בסעודיה השתיקו מחוות בשווי מיליארדים מבית המלוכה.

טורקיה - אי של יציבות

אך מדינה אחת באזורנו מחזיקה בפוטנציאל הנפיץ ביותר, והוא עלול להתמשש כבר בקרוב. בלבנון עדיין לא הוקמה ממשלה מאז הפוטש הפוליטי שביצעו שרי חיזבאללה לסעד חרירי - והלחץ הפוליטי רק גובר. נוסיף לכך את ההמתנה מורטת העצבים לפרסום דוח ועדת החקירה לחיסולו של רפיק אל-חרירי, ונקבל מתכון שעלול להפוך את לבנון למדינה הבאה שתסבול מאנרכיה פוליטית חסרת מעצורים.

ומעל כולן, כאי של יציבות, ניצבת בימים אלה טורקיה - שהורישה את שטחיה מימי האימפריה העות'מאנית למשטרים הערביים המנהלים בימים אלו מלחמת הישרדות. בגב זקוף ובגאון קורא ראש הממשלה ארדואן לרפורמות בעולם הערבי, וממליץ למנהיגיו ללמוד מהטורקים.