"כרתו לי איברים וכל הקהל הריע"

שני נערים שברחו מאימת דאע"ש סיפקו הצצה מחרידה לשיטות של הארגון לגיוס טרוריסטים צעירים: "הבטיחו לנו כסף ואופניים, נער בן 12 הסכים לבצע פיגוע התאבדות". אחד הנערים שסירב להילחם עבר עינוי פומבי: "השופט אמר לי שזה העונש שלי"

"אמרו לי שאני כופר וזה העונש שלי": בשנה האחרונה, עם עליית כוחו של ארגון דאע"ש, הוצגו בסרטוני התעמולה ילדים שהצטרפו לשורות הארגון כלוחמים ואף כמוציאים להורג. תחקיר של רשת NBC האמריקנית חושף כיצד ארגון דאע"ש מענה את הילדים ושוטף מוחם - ובעיקר כיצד הוא מעניש את אלו שמסרבים להילחם "בשם האסלאם". הכתבה המטלטלת נשענת בעיקר על עדותם של שני ילדים אמיצים - מוחמד בן ה-14 ואחמד בן ה-16 - שהצליחו להימלט מסוריה, אך סוחבים איתם את הצלקות לנצח.

רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לפייסבוק רשת

מוחמד בן ה-14 נמלט מסוריה לאחר שאנשי ארגון דאע"ש כרתו את ידו הימנית וכף רגלו השמאלית: לדבריו, הם ניסו להפוך אותו לחייל-ילד וכשסירב לשתף פעולה הם עיוותו אותו. כעת, ממקום מגוריו בטורקיה, הוא חושף את האסטרטגיה של דאע"ש לגייס ילדים ולשטוף את מוחם כדי שיהיו מוכנים לבצע פיגועי התאבדות או לרצוח.

שני הנערים, אחמד ומוחמד, הצטרפו לקבוצות מורדים שלחמו גם במשטר הסורי וגם בדאע"ש. מוחמד עבד כתצפיתן שזיהה את המטרות, ואחמד סייע בהעברת מזון ובסידורים.

ב-2014 השתנה מאזן הכוחות במזרח סוריה, עם עליית דאע"ש וההשתלטות הנרחבת על שטחים, הילדים ירדו למחתרת ונשארו בבתיהם במשך חודשים, עד שמורדים אחרים הסגירו אותם. קבוצת לוחמי דאע"ש הגיעו לביתו של מוחמד כדי לעצור אותו.

"הקהל שמח כשעינו אותי" (רויטרס)

"הרבה צעירים מתו בכלא"

מוחמד נכלא בכלא של דאע"ש למשך חודשיים, יחד עם 75 ילדים וגברים אחרים. הם עונו, הוכו וגם קיבלו שוקים חשמליים לאיבריהם המוצנעים: "הרבה מתו שם, בלי מים וחשמל. נתנו לנו מים רק פעמיים ביום, וניגשנו לשירותים רק פעם ביום", הוא שחזר. לאחר מכן מוחמד שוחרר מהכלא ונשלח לבית ספר של ארגון הטרור.

הוא היה משוכנע שאם ימשיך בלימודי הטרור הוא יישלח להיות מחבל מתאבד או להילחם, ולכן החליט לברוח עם קבוצת נערים. אלא שאחד מהם הסגיר אותו: תוך שעות הוא הובא בפני שופט של דאע"ש, שטען כי הוא ניסה "לברוח מהאסלאם האמיתי לארץ הכופרים". הוא אמר לי: "זה משפט האל – רצית ללכת לארץ הכופרים אז אתה אחד מהם. הרגל והיד שלך צריכות להיכרת".

הוענש בוצע תוך יום באכזריות, מול קהל רב שהריע ושיבח את המעשים. מוחמד קיבל זריקת הרגעה, אך הוא עדיין זוכר את "אווירת הקרנבל והקהל ששמח כשעינו אותי". כורת האיברים זכה לכינוי "הבולדוזר", והקהל הגיב בקריאות "אללה אכבר". אמו של מוחמד אספה אותו לאחר מספר ימים מהמרפאה של דאע"ש בה טופלו הפצעים והבריחה אותו לטורקיה.

כיום הוא נעזר בכיסא גלגלים כדי להתנייד בדירה הקטנה, בה הוא מתגורר עם בני משפחתו בעיר הטורקית סאנליורה, אליה נמלטו. ביחידת הדיור הקטנה אין מזגן וחלק מהמעברים צרים מדי בשביל כיסא הגלגלים – אז הוא נאלץ לצאת ממנו ולקפץ. למוחמד אין כסף לטיפולים, הוא בוכה בכל פעם שמטפלים בפצעים שלו וסובל מסיוטים: "אני ישן רק בזכות כדורים, אני מנסה לשכוח מהכאב".

מי שמרס להילחם - נענש (אלג'זירה)

"הבטיחו לנו כסף בשביל שנבצע פיגועים"

אחמד, נער נוסף מאותו אזור בסוריה, מבוגר ממוחמד רק בשנתיים וחצי. לדבריו, אנשי דאע"ש כפו עליו להילחם עבור הארגון – כשהם משלבים בין איומים לבין הבטחות כוזבות. אחמד הצליח בתחילה להימלט אך מצא את עצמו לבד בשטח שלא הכיר – בלי חברים, משפחה או כסף.

"דאע"ש אמרו שאם אחזור, הם יבטיחו את שלומי. הייתי צריך לראות את משפחתי והם אמרו שאם אוותר על הנשק שלי לא אזכה לפגישה", הוא שחזר. אחמד האמין לדברים וחזר למזרח סוריה, ואז גילה כי הארגון דורש ממנו תנאים: לעבור שטיפת מוח של דאע"ש ולקבל חינוך מהארגון. "הם סיפרו לנו על אוסמה בן לאדן ומגדלי התאומים, ואמרו – אתם צריכים לעשות את זה שוב. הם גם דיברו על הפיגוע בעיתון הצרפתי שארלי הבדו – הם כל כך שמחו מזה".

אחמד המשיך לשתף פעולה אבל כל הזמן נתקל בדרישות נוספות: בשלב מסוים אמרו לו אנשי בית הספר של דאע"ש כי הוא יישלח להילחם בחזית: הוא ברח מאוטובוס שהיה בדרכו לעירק. לדבריו, ניסו לשכנע אותו ואת חבריו לבצע פיגועי התאבדות וחלקם הסכימו: "שאלו אותנו מי רוצה להיות שאהיד, ואחד מהחברים שלי - רק בן 12 - התפוצץ באמצע עיר. הם הבטיחו לנו כסף או אופניים, הם מתמקדים בילדים שלא מבינים כלום".