עדות נדירה של לוחם כורדי מקובאני: "ראיתי את חבריי בלי ראשים"

בזמן ששליח חדשות 2 לגבול הטורקי-סורי עמד במרחק של לא יותר מקילומטר מהעיר קובאני, התקשר אליו לוחם כורדי שנפצע בלחימה נגד דאע"ש וביקש להיפגש עמו כ-100 מטרים מהגבול. בעדותו המצמררת הוא סיפר על פציעתו, על המראות הקשים שאליהם נחשף ועל נחישות עמו לנצח במערכה

זה המחזה הראשון שרואים בדרך אל הגבול עם סוריה: מחנות פליטים מאולתרים, משכנם החדש של אלפי פליטים כורדים שנטשו את בתיהם חרדים מפני לוחמי דאע"ש. "המעשים של דאע"ש גלויים וידועים", אמר מוחמד, פליט מקובאני, לשליח חדשות 2 בגבול הטורקי-סורי. "הם הורגים את כולם - מגיל 70 ועד 7 - את רובם לא מוציאים להורג, את רובם שוחטים בסכין. עורפים את ראשם".

רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לפייסבוק רשת

על הגבול נמצאים הרבה מאוד כלי תקשורת, צופים במלחמה במרחק של לא יותר מקילומטר. בשלב מסוים קיבלנו שיחת טלפון מלוחם כורדי מהמחתרת הכורדית. כדי להיפגש עמו התקרבנו למרחק של 100 מטרים מהגבול.

הוא נפצע בלחימה, פונה לפני שבוע לקבלת טיפול בטורקיה, ועתה הוא ממתין לשוב לתופת שבפנים. "נלחמנו בהם, הם תקפו אותנו, נלחמנו בהם, אבל הם היו רבים, והתחילו להפגיז אותנו מתותחים", סיפר הלוחם, ניזאר. "בסוף הם הביאו מכונית תופת שפוצצה את הבניין שהיינו בו. ככה נפצעתי".



"לוחמי דאע"ש לא נורמליים, הם שתו משהו"

"הם באו כדי לגרש אותנו מארצנו, אבל אנחנו מגנים על עצמנו, על כבודנו, על ארצנו", הוסיף ניזאר. "אלה לא בני אדם ולא מוסלמים. אלה כופרים. הם באים ורוצחים נשים וילדים. כשהם באים ללחימה הם לא במודעות מלאה, הם לא נורמליים. הם שתו משהו או לקחו סמים, הם שיכורים. הם צועקים 'אללה אכבר', תוקפים ולא נסוגים. הם לא מתנהגים בצורה נורמלית כמו בני אדם רגילים".

עשרות לוחמים כורדים נהרגו עד כה בלחימה. בשעות הערב השתתפנו בלווייה של חמישה מהם. הגופות מועברות לטורקיה, וחלקן - כך אומרים לנו - מגיעות בלי ראש. "לא ראיתי בעיניי שעורפים ראש, אבל תפסו את החברים שלי, הם היו בחיים, אחר כך ערפו את ראשם, וראיתי את חבריי בלי ראשים", טען ניזאר.

יותר מ-150 אלף בני אדם עזבו את קובאני. כ-400 כפרים באזור כבר נכבשו על ידי דאע"ש. מי שלא נמלט בזמן, הם מספרים, צפוי לגורל נורא. אלא שביקורת קשה נשמעת לא רק כלפי דאע"ש. טורקיה הודיעה היום שתאפשר ל-200 לוחמים כורדים מעירק לעבור דרך שטחה ולסייע ללוחמים בקובאני, אלא שבגבול עדיין מחכים להם.

ובינתיים, בגבול, כל העת יושבים תושבי קובאני, צופים בעירם הנחרבת במשקפות, ומקווים לשוב אליה במהרה כאנשים חופשיים.